עקרון הטעם המספיק בהקשר הקוסמולוגי
בספר המצוי הראשון עמ' 252 הרב מסביר מדוע עקרון הטעם המספיק הוא "חלש למדי בהקשר הקוסמולוגי ומתחדד יותר בהקשר הפיזיקו-תיאולוגי", כי בהקשר הקוסמולוגי הוא רק שואל מדוע העולם קיים בכלל ואילו בהקשר הפיזיקו' השאלה מדוע העולם הוא בעל מורכבות זו דווקא.
האם כוונת הרב לטעון שמלבד עצם חולשתו של הטיעון הקוסמולוגי (כמבואר כבר בשיחה השניה העוסקת בו), בעקרון הטעם המספיק המתייחס אליו יש חולשה נוספת? האם הרב סבור שהשאלה "מדוע בכלל יש משהו ולא כלום" אינה שאלה מספיק חזקה?
מלבד זאת, השאלה מדוע העולם קיים דווקא כפי שהוא (עקרון הטעם המספיק בהקשר הפיזיקו') יכולה להענות בתיאוריית ריבוי יקומים (למרות שתמיד ניתן לומר שתערו של אוקאם מחייב להעדיף אל אחד מאשר יקומים הרבה), ואילו השאלה מדוע יש משהו בכלל (עקרון וכו' בהקשר הקוסמולוגי) לכאורה אין לה תשובה.
זה חלש יותר מאשר בפיסיקותיאולוגי. מדוע בכלל קיים משהו היא שאלה טובה, אבל מדוע הוא כפי שהוא היא שאלה טובה יותר (כאן מוגדר מרחב האפשרויות: היו יכולים להתקיים יישים אחרים מכל מיני סוגים).
ריבוי יכול לענות על כל השאלות מהטיפוס הזה. יש יקום שקיים ויקומים אחרים שלא קיימים. ניסוח אחר לאותו דבר: אם מחכים הרבה זמן אז אחת האפשרויות, שיהיה קיים משהו, יכולה להתממש.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer