ערעור על אחד מצידוקי דרכי הדרש
שלום הרב,
בשלישי של הטרילוגיה אתה מפרט מספר סיבות שמחזקות את אמינות כלי הדרש (ההלכתיים).
אחד מהם הוא שלחכמים יש יכולת חקיקה כמעט בלי מגבלות, ואפילו לעקור דבר מן התורה לפחות ב"שב ואל תעשה" ואולי גם ב"קום עשה".
אם אני מבין נכון, אם הם דורשים לפי כללי הדרש זה נותן לדרשות האלה סמכות של "דאורייתא", שזה מן הסתם חזק יותר מהסמכות של המצוות "דרבנן" שלהם.
במילים אחרות, אפשר לטעון שכן יש להם אינטרס למה לדרוש במקום לחוקק, ויוצא שהאמינות לא באמת מתחזקת בעקבות הטענה הזאת.
מה אתה אומר?
לא כתבתי בשום מקום שזה מחזק את אמינות כלי הדרש. אבל לטענתך, אם אתה חושד בהם בהתנהלות אינטרסנטית ולא ישרה אז אין טעם בכל הדיון.
לא כתבתי שאני חושד בהתנהלות אינטרסנטית דווקא, אבל כן בזה שהם מעוניינים לקחת את הדברים למקום מסוים עוד לפני שהם דורשים (לאו דווקא מתוך אינטרס! משום שהם חושבים שזה מה שנכון).
את הטענה שלך הבאת כדי להגיד שזה לא סביר לחשוב ככה, ועל זה הקשיתי…
להיפך, אני לגמרי מסכים. אני רק טוען שבכל אופן המדרש צריך להחזיק מים אחרת יכלו סתם לעקור דבר מן התורה ולא צריכים לדרוש דרשות של דופי. המטרה שלהם היא מעשית ולא משנה אם התוצר הוא דאורייתא או דרבנן. להיפך, דין דרבנן קשה יותר לשנות (ראה רפ"ב מממרים),.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer