פסיקה הלכתית ביחס להנדסה גנטית

תודה רבה!
אני מעריך מאד את ההתייחסות הרצינית!

אני לא מאד רגיל לשפה שמפרידה כל כך בין שפה הלכתית למוסרית,
אם כי נראה לי שהייתי די שקוף בכך שהשיקול המרכזי הוא ערכי מוסרי (ושבמובן מסוים ניתן לערער עליו, או לתהות מה מעמדו הנורמטיבי).
הדיון שלך בספר בהחלט מסקרן ומאתגר בהקשר הזה.
אני מסכים שסוגית הצלה או אי הצלה מבין כמה דומה יותר מאשר רצח,
לא ברור לי לגמרי האם זה מניח באופן גורף שהאדם הוא אמצעי, או שניתן להתייחס אליו ככה בכל מקרה.
לא חושב שניתן לראות בביצית־מופרת "דבר", ואם עושים כן, נכנסים לבעיות רציניות לגבי השמדת ביציות מופרות ועוד שאלות קשורות.
מכיוון שאני לא רואה בהן "דבר" – הדיון נסוב אודות היחס לפוטנציאל החיים שבהן וכאן נכנס מבחינתי שיקול האדם כמטרה.

לגבי החלק השני –
האם אתה רואה באמירה "מוטב לאדם שלא נברא" ערך מחייב? האם אתה מסכים איתה?
ואפילו אם מוטב לו שלא היה נברא, אני לא חושב שההולדה בכל זאת משליכה על יכולתנו לחוב לו
(ונדמה לי שהטענה שהעובר הוא ירך אמו לא מצדיק זאת).
לגבי האיסור לחוב,
לכאורה אתה ודאי צודק, הכלל מדבר על מנגנון שעובד או שלא עובד ולא על מישור של איסור.
אולם, הוא מדבר על דברים הפיכים, שניתן לבטלם בדיעבד מעיקרא.
בנוסף, כמה פוסקים סבורים ש"אין חבין" משמעו אסור לחוב, אפילו ביחס למי שלא נכלל בדין חבין –
למשל "ואסור לגרום חוב לאדם אע"פ שאינו יהודי" שרידי אש, ח"ב סוף סי' סא.
(ובנוסף, אם כל "חבין" היה צריך לברר אב נזיקין ברור,
מדוע כל כך ברור לרבים ש"שונא מתנות יחיה" היא סיבה מספקת לא לזכות? איזה נזק יש בלקבל מתנה שאתה שונא?)
סוגיית ההולדה בעוולה היא באמת פיל רציני בחדר הזה, וכמו שכתבת זו לא סוגיה פשוטה בכלל.
אם מקבלים את הדגם שלי לא צריך להיזקק לה.
את המלבי"ם ובעל העקדה הבאתי רק כדי להראות שיש מי שחשבו שניתן להחיל את דין זכין וחבין גם על מי שלא באו לעולם,
אני לא חושב שהתאור שלהם נכון לגבי המקרה של הברית הזו (וגם לזה התייחסת בספרך), אבל זו לא היתה הנקודה שלי בכל מקרה. ואני חושב שהוכחתי
את היכולת לחוב או לזכות למי שלא באו לעולם גם ממקורות אחרים.

שוב תודה רבה ושבוע טוב,

שיטתי היא שיש הפרדה בסכינא חריפא. בספר הנוכחי תוכל לראות זאת.
אני לא חושב שהאדם הוא אמצעי, אף שלכאורה זו המחלוקת ביומא לגבי חילול
שבת בפיקו"נ, האם זה מצד "וחי בהם" שאז נראה שהחיים הם מטרה והמצוות הם
אמצעי לחיות נכון, לבין הנימוק של "חלל עליו שבת אחת" שממנו נראה שהחיים
הם אמצעי למצוות. אבל כבר הוכחתי בכמה מקומות שהדבר אינו כן. אבל גם אם
האדם אינו אמצעי אלא מטרה – בעיניי הנדון דידך דומה להצלת אחד מבין כמה.

האמירה שמוטב לאדם שלא נברא אינה מחייבת כמובן, אף שמהגמרא נראה שהיא
מוסכמת על ב"ה וב"ש גם יחד. לדעתי זה תלוי בתפיסתו של כל אדם, האם טוב לו
שנברא או לא. אבל הבאתי את זה כדי לומר שלא בהכרח יש כאן זכות.

לגבי האיסור לחוב, דברי השרידי אש הם דברי תימה. אין בהלכה איסור לחוב.
יש בהלכה איסורים מסוימים וצריך לדון אם יש איסור לפי המקור שמובא לדבר
(כמו אב נזק וכדומה). אולי כוונתו לאיסור מוסרי, ומהדרנא לקמייתא.
לא הבנתי את הקושיא משונא מתנות. שם לא מדובר על איסור לחוב אלא על עצם
העניין שזהו חוב לעניין דין זכין. לא על כך דיברתי.

אני חושב שאני מבין יותר טוב את הביקורות שלך אחרי שסיימתי לעבוד על הכרך השלישי.
אנחנו חולקים בכמה נקודות עקרוניות, שלמעשה קשה להכריע ביניהן
ורוב הדיון כאן לא נגע בהן אלא בהשלכות שלהן (למשל: האם ביצית מופרית היא דבר).
כיוון שכך, אתה רואה בשאלת ברירת המין מקרה של הצלה מבין כמה – ואני מסכים שזה הדגם הנכון לשיטתך –
ואילו אני רואה בה מקרה מוסרי של שאלת מטרה או אמצעי (וכפי שהראית, יש מקרים מורכבים לגבי זה בהלכה).

גם אם ההולדה עצמה אינה זכות מוחלטת, אני לא חושב שזה פותח פתח הלכתי ומוסרי לחוב חובות נוספים לילדים
ואין לדבר סוף, לשני הצדדים. ואולי לא נכון לדון אפשר משאי אפשר במקרים מהסוג הזה.

מסכים חלקית לגבי השרידי אש. אין איסור מפורש לחוב או להזיק בהלכה,
יש חיובים לפצות או לשלם במקרים מסוימים.
אין הכי נמי, אפשר שהוא מדבר בשפה מוסרית כאן,
ולא מפריע לי לומר שהחשיבה המוסרית צומחת מתוך ההמשגה ההלכתית של חובה וזכות ביחס לרצון ולהסכמה.

שוב תודה רבה על ההתייחסות ועל הביקורות, וגם על ההזדמנות לעבוד על סדרת הספרים!