צבים כל הדרך מטה

עשיתי תיקון קל בבוט ושלחתי שוב את הפרומפט של הרב:

הבהרה קצרה: התשובות ניתנות על ידי מודל שמשתמש במקורות של הרב מיכאל אברהם ומנסה לשחזר את מה שהוא היה עונה. לכן התשובות אינן בהכרח משקפות את דעת הרב. במקרה שדרושה תשובה הלכתית למעשה יש לפנות לפוסק הלכה.

בקיצור: רגרסיה אינסופית (שרשרת הסברים/סיבות שאינה נעצרת) אינה הסבר קביל, מפני שהיא לא מספקת את מה שאנו דורשים ממעשה הסבר. אצל הרב מיכאל אברהם זה מתנסח בכמה טעמים משלימים:

1. ההסבר לא מגיע לעולם
הסבר שאומר "X כי Y, ו-Y כי Z, ו-Z כי …" בלי נקודת עצירה – לא מסביר בפועל שום דבר על X. בכל חוליה אנו עדיין נשארים עם אותה שאלה "ולמה זה?", ולכן זו דחיית הקושיה ולא מענה. לכן בפילוסופיה רואים בשרשרת אינסופית "דפוס הסבר כושל", והשרשרת חייבת להיעצר במקום כלשהו בחוליה שאינה נזקקת להסבר קודם (ראשונית/לא מותנית).

2. הצורך בתיאור חיובי (ולא בהצהרה כללית על "אינסוף")
כדי להסביר תופעה צריך לתאר את הגורמים לה. אמירה כללית שיש אינסוף חוליות אינה תיאור חיובי של כל אחת מהן; ואם אינסוף הוא רק פוטנציאלי (כניסוח אינטואיציוניסטי), לא ניתן להעמיד לפני השומע את כל ההסבר. ממילא דיבור על שרשרת אינסופית של הסברים הוא חסר פשר, ובוודאי שאינו קביל. הרב מביא כאן גם את דוגמות ההומונקולוס והצבים כדי להמחיש שרגרסיה אינסופית אינה מסבירה כלום.

3. עיקרון הטעם המספיק – המכלול עדיין דורש טעם
גם אם לכל חוליה יש טעם מקומי, המכלול כולו עדיין שואל "מדוע בכלל יש את כל השרשרת הזו?". לפי עקרון הטעם המספיק אין די באינסוף חוליות מותנות; נדרש יסוד שאינו תלוי, שאינו גורר שוב רגרסיה. הרב מסביר שהדיון יכול להתנסח הן בציר הסיבתיות והן בציר הטעם, ובשניהם רגרסיה אינסופית כושלת.

4. התמודדות עם קאנט
קאנט טען שאין לנו הצדקה להחיל את איסור הרגרסיה מעבר לעולם הניסיון. הרב אברהם משיב שהטענה נגד רגרסיה אינה אמפירית אלא נובעת מתפיסת מושג ההסבר עצמו: הסבר שאינו נעצר – אינו הסבר. לכן ההשגה הקאנטיאנית לא פוגעת בנימוק.

במונחי הרב: הסבר אמיתי חייב להסתיים במשהו שאינו עוד חוליה, אלא נקודת עוגן שאינה נזקקת להסבר קודם – וכך נמנעים מהחלקה אינסופית שאינה מסבירה דבר.

רוצה שאפרט על ההבדל בין אינסוף פוטנציאלי לאינסוף ממשי, או על הקשר בין זה לראיה הקוסמולוגית הקלאסית?

מקורות ששימשו בפועל:
• הרב מיכאל אברהם, המצוי הראשון, שיחה שנייה: "הראיה הקוסמולוגית", סעיף ג: "מה רע ברגרסיה אינסופית?", וסעיף ד/דיון על אינסוף פוטנציאלי.
• שם, דיון בעקרון הטעם המספיק ובמעבר מיחסי סיבה ליחסי טעם.
• "אמונה ומדע – חלק א", אתר mikyab.net (על עיקרון הטעם המספיק).
• שם, התייחסות להשגת קאנט.

לקבלת תמונה מעמיקה ומדויקת יותר מומלץ לעיין במקורות שהובאו ולחפש באתרו של הרב: mikyab.net. באתר ניתן גם למצוא את הדרך לרכישת ספרי הרב.

בנוסף, שלחתי לו גם את שאלת השואל:

שלום!
התשובות ניתנות על ידי מודל שמשתמש במקורות של הרב מיכאל אברהם ומנסה לשחזר את מה שהוא היה עונה. לכן התשובות לא בהכרח משקפות את דעת הרב. במקרה שדרושה תשובה הלכתית למעשה יש לפנות לפוסק הלכה.

נהדר. הרב מיכאל אברהם אכן מתמודד ישירות עם חלופת "צבים כל הדרך למטה" (רגרסיה אינסופית) ומראה למה זו אינה חלופה מסבירה.

### איפה זה נמצא אצל הרב?

1. **הספר המצוי הראשון – פרק "הראיה הקוסמולוגית"**

* פתיחת הדיון ברגרסיה אינסופית ולמה "צבים כל הדרך" איננו הסבר: "רגרסיה (=נסיגה) הסברית אינה יכולה להיות אינסופית… השרשרת חייבת להיעצר במקום כלשהו".
* הסיפור הקלאסי של "הצבים" וההבהרה שה"טיפש" הוא דווקא מי שמציע אינסוף גורמים — לא מי ששואל היכן זה נעצר; הצגת הסעיף במפורש תחת הכותרת "צבים כל הדרך עד למטה".
* הכותרת והדיון המפורשים: "מה רע ברגרסיה אינסופית?" — הצבת השאלה והדיון העקרוני בה (עמ’ סביב 154).
* מהלך הטיעון: משילוב עקרון הסיבתיות/הטעם המספיק עם שלילת רגרסיה אינסופית מתקבלת חובת עצירה בעילה ראשונה שאינה תלויה בזולתה; זו חייבת להיות מחוץ לניסיון, ולכן לא חלה עליה אותה סיבתיות אמפירית של ההתרחשויות המוכרות לנו ("בין סיבה לעילה").
* הדגשה נוספת שהטיעון אינו "ספיישל פלדינג": אנחנו מקבלים שהדברים המוכרים לנו צריכים עילה; דווקא דחיית הטענה שלעילה יש לכל דבר — היא שמובילה להכרה בעילה ראשונה בלתי מותנית.

2. **המאמר "אמונה ומדע – חלק ג" (באתר)**
הרב מציב את הברירה: אתיאיסט נאלץ לבחור בין רגרסיה אינסופית כטעם "מספיק" לבין טענה שלא לכל דבר יש סיבה; והוא מוסיף במפורש שרגרסיה אינסופית אינה טעם רציונלי.

3. **בבלוג** (דיונים משלימים)
בטורים העוסקים בטיעון הפיזיקו-תיאולוגי הוא חוזר ומעיר שגרסאות קוסמולוגיות שמדביקות עוד ועוד "יקומים" הן למעשה וריאציות של "צבים כל הדרך" — כלומר התחמקות מהסבר, לא הסבר מתחרה.

### ראשי הפרקים בטיעון נגד רגרסיה אינסופית (בקיצור)

* אינסוף גורמים ≠ הסבר: שרשרת אינסופית משאירה כל פריט שרוצים להסביר ללא explanans סופי — ולכן אין כאן הסבר אלא דחייה אינסופית של השאלה. זהו כשל רגרסיה, לא תשובה.
* עצירה בעילה ראשונה: משילוב עקרון הסיבתיות (או הטעם המספיק) עם שלילת רגרסיה אינסופית נובעת עילה ראשונה שאינה מצריכה עילה קודמת, וממילא אינה חלק משרשרת ההתרחשויות הניסיוניות. מדובר בקטגוריה שונה ("עילה"/"עצם") ולא באותה "סיבה" של אירועים.
* הפרכת תרחישי "עוד ועוד עולמות": תוספת חוליות לשרשרת אינה מתקדמת מטר אחד לעבר הסבר — זהו בדיוק "צבים כל הדרך".

#### מקורות ששימשו בפועל

* המצוי הראשון: אמונה, מחויבות דתית וחשיבה רציונלית — פרק "הראיה הקוסמולוגית", סעיפי "צבים כל הדרך עד למטה" ו"מה רע ברגרסיה אינסופית?", וכן "בין סיבה לעילה: התרחשויות ועצמים" (עמ’ בקירוב 152–172).
* "אמונה ומדע – חלק ג", באתר mikyab.net (דיון על עקרון הטעם המספיק ורגרסיה אינסופית)
* טור בבלוג העוסק ב"צבים כל הדרך" בהקשר הראיה הפיזיקו-תיאולוגית.

לקבלת תמונה מעמיקה ומדויקת יותר מומלץ לעיין במקורות שהובאו ולחפש באתרו של הרב: mikyab.net. באתר ניתן גם למצוא את הדרך לרכישת ספרי הרב.

רוצה שאפנה אותך לעמודים מדויקים לפי המהדורה שבידך, או לצרף ציטוטים נוספים?