קדושת ארץ ישראל

מושגי הקדושה בתלמוד פירושם דין בחפצא. בפשטות מבינים שהכוונה היא למציאות רוחנית כלשהי. לכן ארץ ישראל שהיא אחת הקדושות לכאורה גם בה יש משהו בחפצא. אבל זה לא הכרחי בכלל. גם ביחס לדינים בחפצא יש מהאחרונים (אבנ"ז, ר"ש שקופ) שהסבירו זאת לא באופן מטפיזי אלא בשאלה מה מטרת הדין, כלומר האם מטרתו היא האדם או החפץ. קדושה היא דין בחפצא כי מטרת איסור ההנאה מהקדושה היא שלא ייפגע החפץ. כשדיברתי על חלויות עסקתי ביישויות משפטיות שאותן מחוללים על ידי מעשה ולאו דווקא בכל תחומי ההלכה. לגבי א"י זה בהחלט יכול להיות קביעה של הקב"ה שאינה מעוגנת במציאות כלשהי. כך שאין לי עמדה ברורה ביחס לקדושת א"י. כללית, דבריו של לייבוביץ שאין בכלל מציאות של קדושה פרט לקב"ה הם קיצוניים מאד, כמו בהקשרים אחרים. איני רואה שום הכרח להניח זאת.