שאלה על נקודה בראיון

שלום רב, 
רציתי לשאול בקשר לנקודה שעלתה בראיון לרגל הטרילוגיה (יאיר שלג) , זכתה לביקורות ואף להבהרות בטור האחרון כאן באתר, אך עדיין אשמח לשאול כמה שאלות לגביה:

1. בקצרה בראיון הובהר שמכיוון שאנו רואים סתירה בין המוסר (הכלול גם בציווי ועשית הישר והטוב – התנהג מוסרית) לבין ההלכה , הדרך הראויה היא לפרש את ההלכה באופן שתתאים למוסר. ואף הועלו הפרשנויות.
   בטור ההבהרה הובהר שהפרשנות (האחת לפחות) לא מופרכת, היא לא כפסיקת הלכה, אך לגיטימית. חשוב מכך, הובהר שהפרשנות היא לא מגמתית, כלומר אני לא מפרש כדי להגיע לתוצאה, אך ניתן להשתמש בפרשנות (לגיטימית).
   עד כאן מה שהבנתי

   יש כמה נקודות בנושא הזה שלא הבנתי:
   לא ברור לי ההבדל בין לפרש מגמתית, לבין להשתמש בפרשנות לצורך מטרה: אם ההנחה היא שאני יכול לפרש בעצמי (ולא בוחר פרשנות מתוך מאגר סגור ומוסכם), ואז – אם הפרשנות היא לגיטימית – אני יכול להשתמש בה באופן מגמתי (לכאורה) כדי ליישב סתירה, בעצם במבט מבחוץ , אין שום הבדל. ההבדל היחיד הוא בבחינת "וה' יראה ללבב" היינו מידת היושר של המפרש (כלומר עד כמה הפרשנות שלו הייתה מנותקת מהמגמה) אך במבט קר הפעולה היא אותה פעולה. סתירה – מולידה פרשנות לגיטימית – ואז שימוש בפרשנות כדי ליישב סתירה.
   אם הבעיה הייתה חוסר היושרה שבפרשנות ניתן לומר שעצם הבעיה יורדת ל"לבב" ואם כן התשובה היא – סמוך עלי שאני לא מפרש לצורך המגמה.
   אך נראה שהבעיה היא לא בחוסר היושר של המפרש אלא בעיה מהותית של "אין לדבר סוף" בבחינה הזאת שאין בעצם תורה קבועה ואף דבריה החמורים (כקלים) ניתנים לשינוי. 
   ראיתי בטור השוואה שאף הרמב"ם פירש ואולי גם במובן שגרם בעקבות הפרשנות לשינוי ההלכה. בעצם המון מהתירוצים בשאלות של תוס' הם כמו כן פרשנויות שגורמות לשינוי בהלכה. אך אפילו אם לא נקבל את חוסר ההשוואה בינינו לבינם מצד הגדלות (ואני מקבל לחלוטין את חוסר ההשוואה הזאת) הרי ללא מסגרת של השתלשלות המסורת הקובעת גדרות בשאלות "מי יכול לשנות?" ו"מה אפשר לשנות?" לכאורה אין לדבר סוף.
   אם כן השאלה שלי (הראשונה..) היא: למה פרשנות באופן שציינתי היא לא פרשנות מגמתית ככל שהבעייה בפרשנות מגמתית היא לא חוסר יושר אלא בעיה מהותית של "נתת דבריך לשיעורין" כלומר לכל אחד לפרש ולשנות?

2.  שאלה נוספת על הביסוס של "ועשית הישר והטוב" כמצווה "כללית" להתנהג באופן מוסרי (שהובהר שהוא אינו יהודי כלל אלא אנושי). מי קבע מסמרות שזהו הציווי האלוקי בדברים, היינו שזו מצוות התורה?
3. אף אם נניח את שאלה 2 שהתורה מצווה להתנהג באופן המוסר האנושי (המשתנה בזמן? במקום?.. גם נקודות שמציקות אבל נניח להם), למה שלא נגיד, בהגיון רב לדעתי, שבהתנגשות בין מצווה כללית לבין מצווה פרטית, המצווה הפרטית גוברת. לדוגמה אם הייתי אומר לבן שלי להתנהג יפה בבית הספר (כללי) ואף הייתי אומר לו שלא להשאיל את המחדד לחבר (פרטי), האם יעלה על הדעת שבמידה והוא יחוש סתירה (זה לא התנהגות יפה לא להשאיל את המחדד) הוא יפרש את המצווה הפרטית (בצורה לגטימית אך לצורך יישוב הסתירה) באופן שיאפשר לו להשאיל בסוף את המחדד? הרי יותר הגיוני להניח שהציווי הכללי להתנהג יפה אינו כולל בתוכו הוראה להשאיל את המחדד (הנסתרת לציווי הפרטי) 
   אם כן השאלה היא על ההיגיון ליישב את הסתירה באופן המכפיף את הציווי הפרטי לכללי. 
4. אף אם נניח את שאלה 3 (ונאמר שההיגיון הוא לפרש את הציווי הפרטי באופן שלא יסתור את הציווי הכללי), עדיין אשאל באופן פרטני על הומוסקסואליות (או על מקבילה דומה): מי קבע מה אומר המוסר האנושי על הומוסקסואליות? הרי יש הבדל בגישות בין הוגים שמרנים להוגים ליברלים על הומוסקסואליות בהסתכלות על הפרט והחברה (ואין כאן מקום להאריך). אף אם נאמר ששאלת המוסר על ההומוסקסואל הפרטי היא שאלה שתשובתה בצידה, הרי השאלה על החברה היא הרבה יותר מורכבת, ושאלת המוסרית של היחס לפרט הרבה פעמים חייב להתחשב בהסתכלות על הכלל (למשל: האם מוסרי שהמדינה תתן לעני את כל צורכו?).
   ואם כן השאלה שלי היא איך נדע מה כולל הציווי של "ועשית הישר והטוב" (אחרי הנחת השאלות הקודמות) לגבי ההומוסקסואל?

בכבוד