שאלות בעקבות ספרך, אמת ולא יציב

שלום
סיימתי בחג השבועות הזה לקרוא את ספרך "אמת ולא יציב", יישר כחך.
נזכרתי בביקורת שלך על ספרו של מנחם נאבת על התשובה, שניסה לתלות את מחשבותיו בדעת הרמב"ם ואתה הערת שמנהג בחורי ישיבות לתלות כל דבריהם ברמב"ם, אינו הכרחי ופעמים מאולץ.
בסוף ספרך כתבת שאת דברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ח) לגבי אמונה בנביא ע"פ ניסים, יש לבאר לשיטתך שיש להבחין בין אמת לוודאות. נראה לי שלא נעלם מעיניך שהרמב"ם חשב שכל דבריו אמת ויציב ומי שאינו חושב כמוהו, טועה במקרה הטוב ולדוגמא אביא את דבריו במו"נ (א לו, מתוך פרוייקט השו"ת) שסותרים לדעתי את דברי הרדב"ז (שו"ת ד קפז) הידועים על אנוס התבונה, וז"ל הרמב"ם שם: ודע שאתה כשתאמין הגשמה או ענין מעניני הגשם, שאתה מקנא ומכעיס וקודח אש וחמה, ושונא ואויב וצר, יותר קשה מעובדי ע"ז מאד. ואם יעלה בדעתך שמאמין ההגשמה יש לו התנצלות בעבור שגדל עליה או לסכלותו וקוצר השגתו, כן ראוי שתאמין בעובדי עבודה זרה שהוא לא יעבוד אלא לסכלות או מפני שגדל על זה מנהג אבותיו בידיו. ואם תאמר שפשוטי הכתובים ישליכום בזה הספק, כן תדע שעובד עבודה זרה אמנם הביאוהו לעבודתה דמיונים וציורים חסרים, אין התנצלות אם כן למי שלא יקבל מן המאמתים המעיינים אם יהיה מקצר מן העיון, שאני לא אחשוב לכופר מי שלא יביא מופת על הרחקת הגשמות, אבל אחשוב לכופר מי שלא יאמין הרחקתה, וכל שכן במצוא פי' אונקלוס ופירוש יונתן ב"ע עליו השלום ירחקו מן ההגשמה כל מה שאיפשר.
ועתה לעניין כללי. הערת בתחילת הספר שהעירו לך שבקוורטט תקפת את האנלטיות אך לא הצגת משנה סינטתית ובספר "אמת ולא יציב" פרשֹת את המתודולוגיה הסינטתית, אולם הופתעתי לראות שהתייחסת רק בקצרה לעיקר הסינטתיות לדעתי והיא איך מוצאים את הפרמטרים אלפא וביתא, כלומר איך מפתחים את 'הקשר הגילוי'.
השיטות לפיתוח ההיגיון השימעי אינן נוגעות למתודולוגיה אלא דומות לשיטות שגורמות 'לראות' את סוג הפיתרון של משוואה דיפרנציאלית. כמו כן, אם ננסה לאבחן אנשים שהיו בעלי הגיון שימעי נבחין שלא היו אלה בעלי המתודולוגיות הגדולים אלא בעלי חוש אינטואיטיבי קמאי.
השיטה לדעתי לפיתוח יכולת זו היא לחיות באווירה של אותו תחום שאנחנו מעוניינים לפתח את החוש השימעי לגביו. במקרה של מתמטיקה זה להתחכך בפרופסורים, לפתור תרגילים וכד' ובכך לחיות ב-milieu המתמטי. במקרה של התורה השיטה לדעתי היא לחזור למקורות ראשוניים כמו תנ"ך כפשוטו, לחיות 'חיים הלכתיים' קרובים לצורה שבה שחיו אבותינו: בארץ ישראל, ללא חומרות עודפות וברוגע, מתוך ראיה כללית של התורה (לא רק הלכות שנוגעות לזמן הזה), להתפרנס בכבוד ועוד ועוד ואז להיכנס לעולמה של הקבלה שהיא הרוח החיה מאחורי האופנים.
י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם הינם ביטוי להיגיון השימעי הכללי בהשוואה להיגיון היווני הסטואי, אולם יש היגיון שימעי סודי והוא נתון בקבלה – כפי שכתב הרב הנזיר בסעיף הראשון של ספרו קול הנבואה.
לפתח מתודולוגיה להקשר הגילוי משול בעיניי לנתינת הגדרה מעמיקה יותר להדרגה ע"פ היקף במקום לפתח כישורים נדרשים להגדרה ע"פ תוכן.