שמירת הנפש

1. מדוע רוב הפוסקים הוציאו את הפסוקים ״ונשמרתם מאוד לנפשותיכם/ רק השמר לך ושמור נפשך מאד״ מהקשרם  הרי הקטעים עוסקים בחשש פן בני ישראל יעבדו עבודה זרה, או יעשו צורות של האלוהות, לאחר כניסתם לארץ ? האם מדובר באסמכתא בלבד.
הוא הדין על הגמרא בשבועות לו. שלומדת שאסור לאדם לקלל עצמו מהשמר לך ושמור נפשך ?
2. מדוע חז״ל גזרו על דברים שקשורים לסכנה ? היה די להזהיר את הציבור שכזה וכזה דבר מסוכן?
3. נדב שנרב כותב (קרן זווית ואתחנן): «מכל מקום, נוצרה כאן בעיה שיש לתת עליה את הדעת. ההנחה כי אסור לאדם למסור עצמו לסכנה, או תפיסת "ונשמרתם" כדין גמור, הביאו את הפוסקים (רמב"ם בהלכות רוצח פי"א ופי"ב, שו"ע יו"ד קט"ו) להציג רשימה של דברים שאסור לעשותם משום חשש לחיי אדם: שתית מים מגולים, אכילת דג עם בשר, "צריך להיזהר מליתן מעות לפיו", "לא ינעוץ סכין בתוך אתרוג או צנון", שתית מים מנהרות בלילה וכו' וכו'.  
יש כאן בעיה. הרמב"ם והשו"ע פחות או יותר ציטטו דברים שנאמרו בגמרא, על סמך הידע המדעי של האמוראים. בתקופתנו בה יש שימוש נרחב בסטטיסטיקה כדי לעמוד על התועלת או הנזק של הרגלים בריאותיים ותזונתיים כאלו ואחרים, נוצר בעצם מקום להפיכת כל דבר להלכה. רבנים ש"הולכים" עם הטרנד הזה "פסקו" כי אסור לתת את שטחי ארץ ישראל לערבים, כי חובה לתת את שטחי ארץ ישראל לערבים, איסור על עישון, על נהיגה מעבר למהירות המותרת וכדומה עד אין סוף. בעקרון לא מן הנמנע שרב פלוני יחליט כי יש להגביל את מהירות הנסיעה ל 30 קמ"ש (אין ספק שבכך יימנעו תאונות דרכים לרוב), או יציע הגבלות דרסטיות על פליטת דו תחמוצת הפחמן מחשש להתחממות גלובלית או יאסור על צריכת מזונות משמינים – השמיים הם הגבול. 
אם ברצוננו למנוע את "התפוצצות" ההלכה, ואת הזילות של מוסד הרבנות הנגרמת מכך שהרבנים הופכים לשופרו של כל טרנד בריאותי ושל כל  מפיח היסטריות המסווה את דבריו באיצטלא מדעית, חייבים, כך נראה, לאמץ איזה שהוא עקרון של שכל ישר מהסוג שהציעו ר"א נאנסיך (השוואה עם סיכונים רגילים שאנשים נוטלים על עצמם, כמו מסעות בים ובמדבר) ורבי משה פיינשטיין (שתלה את הדין "בדעת האינשי").»
 מצד אחד אני מבין שיש למנוע את התפוצצות ההלכה, מאידך אני לא מבין מה הועילו חכמים בתקנתם? הרי מה הענין להזהר דוקא מדברים שנראים לציבור מסוכנים בעוד שהאמת הוא הפוך?