תחקיר לוחמי שלדג
כידוע נעשה תחקיר על אופן התנהלות והחלטת לוחמי שלדג בבארי לסגת לש.ג בעוד המחבלים טובחים ולמנוע כניסת רכבים נוספים , כשהיה ברור שהם צוות לוחמים מול 300 רוצחים. לטענת מפקדם זו הייתה החלטה רציונלית להציל מה שאפשר ולא להלחם עד טיפת הדם האחרונה ולמות יחד עם האזרחים. די ניכר שיש נטייה להצדיק את הלוחמים בכל מחיר ולהאשים רק את הדרגים הבכירים, ובגלל זה נמנע דיון אמיתי. כוונתי שבוודאי שהאשמה על הבכירים והקונספציה, אבל צריך לבחון את אופן התנהלות הלוחמים בפני עצמו. מה לדעתך הייתה ההחלטה הרציונלית וגם המוסרית והערכית לקבל בסיטואציה? להתנהג כמו לוחמים ולהלחם עד הסוף, לפי הפקודות הצבאיות ולפי הרגש היהודי הפשוט לא לעמוד על דם רעך ולמות יחד איתם , או לסגת על פי השיקול ההגיוני כביכול של המפקד שטוען שלא היה להם סיכוי ?
איי יכול לענות על שאלה כללית כזאת בלי להכיר את העובדות.
הנטיה להצדיק את הלוחמים ולהאשים רק את הדרג הבכיר מובנת וכנראה נכונה. כמובן שרק עד גבול מסוים – אתה רואה שכן עושים תחקיר בסוף היום.
לקבל החלטות מבצעיות בשטח, תחת אש, זה דבר קשה וטעויות שיפוט יכולות לפעמים להיסלח. גם בכלל, קשה לנתח החלטות שהתקבלו בקרב, לאחר מעשה כשהאבק כבר שקע, ופה באמת יש מחסור אמיתי בנתונים ומלבד זאת קשה לשייך אשמה כשאין נתונים רגשיים על נקודת המבט של הלוחמים שרואים את הסיטואציה מחור המנעול. זה כמו לראות מישהו חוטף מכות בסרט ולאחר כמה צפיות להחליט כי היה עליו להתכופף אל מול החבטה הראשונה, לחסום את השניה ולברוח בשלישית.
לגבי הבכירים. ראשית, קל לאסוף נתונים טכניים ואין מחסור בנתונים סובייקטיבים בשביל להטיח אשמה ("לא היינו שם"). קל להאשים את מי שהיה לו שנים רבות להתכונן, ראה תמונה רחבה, ויכל לאסוף נתונים ולהתייעץ עם מומחים – וכל זה מכיסא מנהלים וקפה שחור
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer