תנורו של עכנאי‎

שלום א'.   אענה כאן  בקצרה. ראשית, הסיפור אינו מעשה היסטורי אלא אגדה שבאה ללמד לקח. ר"א המסורתן חשב שהתורה באה מלמעלה ולכן התעקש נגד דעת הרוב כי אצלו האמת. לכן נידו אותו. הסיפור בא ללמד שלא בשמים היא, כלומר שהתורה נמסרת לבני אדם ולהכרעת הרוב. אם המעשה לא באמת היה אלא מיועד ללמד לקח, אז אין שאלה  מדוע לא הקשיבו לבת קול (שכן היא לא היתה ולא  נבראה). רק אפנה אותך להקדמת הרב מרגליות לשו"ת מן השמים במהדורתו, שהסביר לשון דומה אצל הראב"ד בהשגות (רוח הקודש הופיעה בבית מדרשנו), ואמר שהכוונה שהדבר היה ברור להם, ולא שבאמת יצאה איזו בת קול. לרקע כללי ראה במאמר הזה:  https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%9B%D7%90-%D7%93%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%9F-%D7%91%D7%95-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%90-%D7%94%D7%95%D7%94-%D7%99/   שנית, גם אם המעשה היה ונברא (או אפילו לא היה, אבל עדיין הלקח שלו צריך לעמוד במבחן ההגיוני והתורני), הרי זה גופא מה שלמדנו שם: שלא משגיחים בבת קול. אז מה השאלה למה לא הקשיבו? הם הסבירו מדוע אינם מקשיבים. זוהי בדיוק אמירת הקב"ה ניצחוני בניי. הוא אמר להם את האמת אבל הם החליטו שאמנם זו האמת אבל עליהם לעשות מה שהם מבינים, גם אם זו לא האמת.   לגבי הערתך על הסתירה מול הבת קול של ב"ש וב"ה שכן שמעו לה, זו קושיית התוס' בעירובין יג וראה שם שלושה תירוצים. אבל לדעתי לא קשה כלל, כי ההליכה אחר הרוב ולא בשמים היא זה רק כשיש אפשרות להכריע על פי כללי ההלכה (למשל ללכת אחרי  הרוב). אבל במחלוקת ב"ש וב"ה זו בדיוק היתה הבעיה שאי אפשר היה להכריע לפי הרוב כי הוויכוח היה על דרכי ההכרעה עצמן (האם הולכים אחרי רוב כמותי או איכותי. כדמשמע בתוס' עירובין ו). במצב כזה ודאי שהולכים אחרי בת קול. בשביל זה גופא היא יצאה כדי להוציא אותנו מהפלונטר.   כל טוב והצלחה רבה,