אובדן שנות חיים.

ערב טוב הרב!
לאחרונה עולה בהקשר לסגרים העניין של אובדן שנות חיים שגרם לי לחשוב על כמה שאלות.
הטענה בגדול היא שצריך להתנגד לסגרים,  בגלל שהסגרים מביאים אתם תופעות לוואי בעיתיות כמו דיכאון, אובדנות, רמה כלכלית נמוכה, פחד לפנות לקבלת טיפול רפואי, בדידות וכדומה, שעל פי מחקרים מסוימים גורמים לקיצור תוחלת החיים, ועל פי מתודולוגיה מסוימת ניתן על פי הטוענים הללו לכמת את האובדן של שנות החיים בחיי כלל הצעירים שגרים במדינת ישראל, ושכשבוחנים את הדברים באובדן שנות חיים, אז רואים שאובדן שנות החיים מהקורונה עצמה קטן בהרבה מהאובדן בעקבות תופעות הלוואי הנ"ל, הסיבה העיקרית היא בגלל שמקורונה מתים לרוב מבוגרים שנותרו להם שנים ספורות בכדי להשלים את תוחלת החיים שלהם, לעומת צעירים שמאבדים שנים רבות.
שאלתי היא האם (בהנחה שהמתודולוגיה נכונה וכו') מוסרית נכון להשוות בין מוות מקורונה לבין אובדן שנות חיים עתידיים, כי לכאורה ניתן לטעון שאובדן של אדם שחי עכשיו, ועכשיו ממש מאבד את חייו מקורונה, שונה מצעיר שתיאורטית אם יחיה בהמשך ויגיע לגיל 70 הוא לא ימשיך לחיות עד גיל 82 (תוחלת החיים בישראל).
ובניסוח אחר האם הרג של אדם חי הוא לא מוסרי בגלל השנים הפוטנציאליות שאבדו לו, או שאולי עצם הפסקת החיים זהו הדבר הלא מוסרי ולא משנה כמה שנות חיים אבדו מכוח ההרג הזה?
בנוסף, בהנחה שהעוול בהרג אדם הוא אובדן שנות החיים, האם זה אומר שעדיף להעדיף חיי אדם צעיר על פני מבוגר? 
נ.ב. ייתכן שיש לזה קשר לסוגיה של רוצח טריפה?
אשמח מאוד לשמוע לדעתך, ואני מתנצל אם הניסוח לא מספיק ברור…
תודה רבה!