כלל ופרט וכלל – האמנם?

תוס' בקידושין ב ע"א (ד"ה בפרוטה) מדבר על המקור לדין שו"כ ככסף. בין היתר הוא עוסק בהקדש, ומציע "מיהו בהקדשות נמי אפשר דדרשינן כלל ופרט וכלל" (כמו פדיון הבן בריש שבועות). 
שאלתי היא: האם אפשר להציע דרשה כזאת באופן לא מבוסס? הם לא מביאים מקור לדרש הזה (כי אין), ואפילו לא מראים על אילו פסוקים אפשר לדרוש זאת. איך זה תופס (אך בכלל)?
תודה רבה