מוסר ותורה
מספר שאלות על שיטתך במוסר והלכה:
א) אתה מקבל את החלוקה של סוגי המצוות 'משפטים', 'עדות' ו'חוקים' – הרי לדבריך הכל הוא ערכים דתיים. כך שגם 'לא תרצח' שמקובל כמשפט גלל טעמו השכלי, הוא בעצם ערך דתי חוקי.
ב) מדוע התורה ציוותה 'ועשית הישר והטוב' הרי המוסר מצד עצמו דורש שנבצע אותו (כמו כל גוי). מדוע התורה צריכה לדרוש זאת?
ג) אם המצוות שבתטרה הם ערכים דתיים (ולא שכליים או מוסריים), כיצד ניתן לפרשן את הטעמים בפרשנות סברתית. כמו למשל המאירי ביחס לגוים שתולה זאת בנורמה. הרי היסוד הור דתי ולא מוסרי?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים שנשלחו למייל שלכם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים האחרונים שנשלחו למייל שלכם.
תודה.
א. מקבל
ב. ועדיין מדוע התורה כותבת את הצפי שלה? זה מובן מאליו. במילים אחרות מה היה קורה אילו התורה לא היית כותבת זאת, עדיין היה ברור שיש להתנהג באופן מוסרי, לא?
(ולגישה שהכל תורה ואין מערכת נורמות נוספות, זה כמובן כפתור ופרח. ואולי מכאן ראה עבורם)
ג. מקבל. ממתין לטור המורחב
לגבי ג': מדוע התורה מוסיפה צו דתי לערך מוסרי, מה אכפת לה שישאר רק ערך מוסרי?
ב. זה לא צפי אלא ציפייה. התורה מורה לנו שרצונה שנהיה מוסריים. זה לא ממש מובן מאליו, אבל גם אם כן איני רואה בזה קושי מיוחד. חשוב לתורה לחדד שיש חובה דתית (לא הלכתית) להיות מוסרי.
ג. זה לא שאלה של מה איכפת לה. זו האמת: שבכל צו מוסרי יש ממד דתי. לא לרצוח או לעזור לזולת זה בעל ערך מוסרי וגם בעל ערך דתי. זה גם מתקן את החברה וגם את ההוד שביסוד.
הבנתי.תודה רבה!
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer