מחויבות לנוסח המקרא בעקבות השערת התעודות

שלום הרב,
ב'שליט' כתבת שכמו שלגבי הלכה האותנטיות אינה תנאי הכרחי למחויבות, כך גם לגבי נוסח המקרא.
זה הכי קרוב שיש לנו למקור ועם זה אנחנו עובדים. מדובר בהחלטה נורמטיבית ולא בקביעת עובדה היסטורית. ולכן השערת התעודות לא גוזרת מסקנות תיאולוגיות דרמטיות במיוחד.
למה ההשוואה הזו עומדת?
לגבי ההלכה, יש לנו שיקולים פילוסופיים – בהרבה מקרים אי אפשר להבין כלום מהתורה שבכתב, וברור שצריך פרשנות. כמו גם שיקולים דתיים – "לא תסור מן הדבר אשר יאמרו אליך", התורה בעצמה אומרת שיש להקשיב למה שחכמים אמרו (אמנם חכמים הם אלו שפירשו את הכתוב, אבל נראה בבירור מהפשט שזו הכוונה, וגם מצטרף לכאן השיקול הפילוסופי).
כלומר, הפרשנות בהלכה והחוסר מחויבות לאותנטיות היא לכתחילה ולא דיעבד.
לעומת זאת, לגבי נוסח המקרא, אילו שיקולים יש לנו? פילוסופיים אני לא מכיר, ובתורה אני גם לא מכיר שיש התייחסות לכך (ואם הייתה היא הייתה נקלעת לאותה הבעיה עצמה… מי אמר שהנוסח שם נכון).
נשמע שלגבי הנוסח מדובר בדיעבד לחלוטין.
אם כן, מה התוקף וההצדקה להחלטה נורמטיבית זו? "הכי טוב שיש לנו" הוא קצת רעוע בעיניי אם הוא עומד לבדו.
תודה,
נתן
 
אגב, אני חושב שביקורת המקרא היא אחת הסוגיות הבודדות שמאתגרות את האדם המאמין כיום. סוגיות כמו תורה ומדע, אבולוציה ואפילו הלכה ומוסר כבר לא מטרידות מישהו שמכיר קצת את השיח האמוני ואת הקושיות והתשובות הקלאסיות. ומי שלא מוטרד מכך בד"כ פשוט לא שמע על הסוגיה. אמנם כתבת על כך בספר, אבל הרגשתי שהיו מקומות שהיה אפשר להאריך יותר (למשל השאלה הנוכחית). אם יש לך מה להוסיף בנושא ובמשמעויות התאולוגיות שלו מעבר למה שנכתב בספר – אשמח מאוד אם תוכל להקדיש לכך טור.