על סגנון
שלום רב מיכי
רציתי לשאול אותך שאלה על טור 63 (אני שואל כאן ולא בתגובות לטור כי אני לא יודע אם אתה עדיין מקבל -או קורא- את התגובות שעולות לטור שכבר כתבת לפני 4 שנים) שבו אתה אומר שלדבר בציני אירוני או חריפות או להיות ישר בלי לכרכר כרכורים (אני לא יודע אם אומרים ככה בעברית אבל חחח) זה דבר שמבטא קירבה ולא זלזול (דבר שאני מאה חוז מסכים באמת), אבל נדמה לי שהיו כמה רבנים בולטים כגון הפרי חדש או המהרש״ל שכתבו בלשון בוטה או לפחות בחריפות והנה החרימו את ספריהם למשל של הפר״ח בחייו במצרים, אז א״כ זאת אומרת שאנחנו טועים וצריך לדבר ולכתוב בנימוס לכאורה ?
אפשר לשאול בטור שם. אני מקבל כל תגובה ומתייחס אליה.
ואם החרימו אותם, אז אני אמור לפסוק כמחרימים או כמותם? הרי עד היום לומדים ומכבדים את דבריהם מאד מאד. הם מגדולי הפוסקים, ולית מאן דפליג בזה.
מעבר לזה, ציניות וירידות היא גישה ראויה כשהשני לוקה בהאדרת דברים חסרי ערך. אבל לא בכל מקרה של ויכוח. עסקתי בזה בדיוק בטור שעלה היום (387). ראה שם את ההסבר על ליצנותא דע"ז.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer