רמת חיוב הלכה והשו"ע

הרב, האם לדעתך זה ריאלי לדרוש מכל חלקי העם (לפחות היום) לקיים את כל הפרטים? אולי אפילו לדעת את כל פרטי השולחן ערוך?
לדעתי זו בקשה שאינה מתקיימת בפועל, ולכן גם לא מעט מן העם היהודי כיום אינו מקיים את כל ההלכות וסעיפיהן.

בס"ד י"ב בחשון ע"ח

רבי יוסף קארו מגדיר בהקדמתו לשו"ע את מטרת חיבורו:

'למען תהיה תורת ה' תמימה שדורה בפי כל איש ישראל. כי כאשר ישאלו לתלמיד חכמים דבר הלכה לא יגמגם בה… בהיותו שגור בפיו ספר זה… לחלקו לחלקים שלושים, ללמוד בו בכל יום חלק, ונמצא שבכל חדש הוא חוזר תלמודו…

זאת ועוד, התלמידים הקטנים יהגו בו תמיד וישננו לשונו על פה, ותהיה גירסא דינקותא מסודרת בפיהם מקטנותם הלכה למעשה…'

(ההקדמה מצוטטת במאמרו של פרופ' מאיר בניהו, 'יוסף בחירי' על חייו ופעלו של מרן רבי יוסף קארו, עמ' שעו).

פרופ' בניהו הקדיש שער שלם בספרו הנ"ל לדיון בשאלה 'על שום מה חיבר מרן את "שולחן ערוך" ולשם מי חיברו?', יוסף בחירי, עמ' שסז-שצ.

בעמ' שעז מובא צילום השער של מהדורת השו"ע שנדפסה עוד בחיי המחבר, בויניציאה בשנת של"ד (1574). בשער נאמר:

'שלחן ערוך, לפני זקנים ונערים, בכרך קטן, למען ישאוהו בחיקם, להגות בו בכל עת ובכל מקום, כאשר יחנו או יסעו'

בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן 'יד הרב נסים'

תודה רבה על התשובה. הבעיה היא שכיום המציאות פועלת באופן שונה לחלוטין. מה ההנהגה להיום? זו השאלה המרכזית

ריאלי לגמרי לדרוש אבל לא ריאלי לצפות שהדרישה תתקיים. זה לא אותו דבר. הדרישה מעמידה מטרה ואידיאל, אבל עדיין סביר שלא כולם יגיעו לאידיאל הזה. אין ללמוד מכאן שמי שלא מגיע הוא אנוס, אבל עדיין זה הצפי הסביר.
אגב, כדי לקיים את ההלכה לא צריך לדעת את כל השו"ע. החינוך וההרגל החברתי עושים את רוב העבודה. המקרים שבהם נדרש ידע מיוחד הם בודדים ואז ניתן לשאול. לכן הכשלונות הצפויים גם ממי שהוא עם הארץ (בהנחה שעבר חינוך דתי ובית דתי) אינם רבים.

מה לגבי אופי שונה ואינדיבידואלי לכל קבוצת אנשים יהודים באשר הם? מדוע אין התייחסות לזה ולרמות השונות של אינטנסיביות דתית?

אני כבר לא עוקב. אם תרצה לדון כדאי שתביא דוגמה ונדבר עליה.

לדוג': רמת חיוב מספר תפילות ביום ( גם ביחיד) שונה לכל קבוצת אנשים בתקופות שונות בחייהם.
מדוע אין להלכה התייחסות לזה?

לא הבנתי את השאלה. מה פירוש שרמת החיוב שונה? כוונתך שאנשים חשים רמות שונות של מחויבות? אז שיתגברו. וכי אם אנשים רוצים לחפף יש להתיר להם לחפף? אם אנשים רוצים לדבר לה"ר או לחלל שבת אז נתיר להם לעשות זאת בכל שעה אי זוגית?
האם זוהי קושיא על אנשי כנסת הגדולה? אני לא כ"כ מבין את הדיון.

כולם חשים מחוביות גדולה למסורת היהודית. ההבדל ביניהם נעוץ בנפשות השונות וביכולת להתמודד ולהכיל דתיות ברמות אינטנסיביות. זה לא פשוט לומר שכל יהודי באשר הוא צריך להיות אפוף במצוות 24/7

טוב, אני לא מבין על מה מדובר. מי דיבר על 24/7. מצדי שיעשה זאת 5 דקות ביום. כל יהודי מחויב בכל המצוות. כמה זמן זה לוקח לו מהיממה? איני יודע וזה גם לא חשוב.
אם לא תבהיר יותר את דבריך, אז נסיים כאן. אני פשוט לא מצליח להבין על מה מדובר כאן.