שאלה

אני כבר לא זוכר מה והיכן כתבתי. דומני שיש בהשוואה הזאת מידה של צדק (ודומני שגם את זה כתבתי פעם) אבל גם מעט דמגוגיה. יש הבדל בין שני הצדדים במשוואה הזאת.
מי שלא  מאמין בשבת לא אמור לכבד אותה. אין סיבה שאלו החפצים ביקרה של השבת יוכלו לדרוש דרישות ממי שלא. ואם  הם דורשים, אין פלא שאנשים מוחים נגד זה. לעומת זאת, ביום הזיכרון מדובר על הכרת טובה כלפי אנשים שבזכותם אנחנו כולנו חיים כאן. זו חובה על כולם, בלי קשר להשקפת עולם. אין מי שמכחיש את הערך של הכרת טובה למי שבזכותו אני חי. אני מניח שאם חרדים היו בוחרים לזכור באופן שונה (לא בעמידה בצפירה), על אף שלדעתי זו שטות, אנשים היו מקבלים זאת ביתר הבנה. אבל זלזול כלפי הזיכרון עצמו (ולא רק בדרך ואופן הזיכרון, חוקות הגוי) הוא דבר מכוער ואין סיבה לקבל אותו. לעומת זאת, אין שום דבר מכוער באי כיבוד השבת. זה עניין ששנוי במחלוקת.