אוטונומיה בהלכה

שלום רב.
אתמול עברתי על מאמרך "אוטונומיה וסמכות בפסיקת ההלכה" והנאני מאד.
מאחר וכבר שנים רבות אני מהרהר בעניינים אלו, התעוררתי לכמה הערות תוך כדי עיוני ואקוה לפרוס כמה מהם במסגרת זו כפי שירצה הזמן.
[לשם הסקרנות מעניין אותי אם זה מאמר ישן שלך, כי הוא קצת שונה בסגנונו ממאמרים אחרים שלך שקראתי].
בהערה 3 עמדת על כך שהמהרש"ל מחד בספרו יש"ש מתנגד לפסיקה על פי תקדימים ומאידך בשו"ת שלו הוא מרבה לדון בתקדימים. 
מעניין לציין שאצל מרן רואים תופעה הפוכה שבספר בית יוסף הוא פוסק כמעט רק על פי תקדימים, ואילו בשו"ת שלו הוא פוסק לפעמים ישירות מסוגיות הש"ס (לדוגמא סי' לב).
אני חושב שהתשובה לשניהם שיש רצוי ויש מצוי, אמנם מהרש"ל סבר שהפסיקה האוטונומית נכונה יותר, מ"מ הוא לא שלל את הפסיקה על פי תקדימים, ולכן כשהוצרך להשיב הלכה על אתר (שו"ת) הוכרח להסתמך על תקדימים. 
ואילו מרן אף שחשב שהפסיקה על פי תקדימים נכונה יותר (האמת שאני לא בטוח בזה, אפשר שמבחינתו היא רק פרקטית יותר וכן משמע בהקדמה לבית יוסף) מ"מ בשעת מעשה הוכרח להורות על פי עיונו מפני שהחיפוש בספרים לוקח זמן יותר.
אני חושב שמאותה סיבה מה שהוכחת בגוף המאמר (עמוד 82) מהמושג 'פלוגתא דרבוותא', שאין בידינו להכריע בין הפוסקים (ראשונים), אינו מדוייק, כי אפשר שמושג זה מתייחס למצב שבו אין לנו זמן (או סיבה אחרת) להכריע, ואז המחלוקת מוגדרת כפלוגתא דרבוותא, אבל אין זה שולל את האפשרות להכריע כשיש לנו זמן ללמוד כראוי. 
לסיום, חפשתי את המאמר של הרב אלישע אבינר על פסיקה שרירותית ב"מעליות" ולא מצאתי, ציינת אליו בהערה 2, יתכן שהתכונת לקטע מתוך מאמרו על כללי ההוראה, אבל מאמר נפרד לא מצאתי.  
אני מפיק תועלת גדולה מההתכתבות עמך, אם הדברים לטורח עליך נא הודיעני.