אימננטיות

אני תופס את האל כישות, דמות, פרסונה, שברא את העולם מתישהו ואיכשהו, והתגלתה לעם ישראל, על פי הבנתי בראיה ובקול. בהתגלות 'חיצונית' לתודעת האדם.
ניסו להסביר לי שאלוהים אינו פרסונה, הוא לא דמות, והוא לא איזה 'בוס' של העולם, אלא הוא נשמת העולם, מהות העולם, חכמת העולם, קשה לי לומר בדיוק כי אני מתקשה להבין עד הסוף את הטענות. אני מניח שהרב מכיר את מאמר יסורים ממרקים שהוא הבסיס לאותן טענות.
אני לעצמי לא מבין איך אל שכזה, שהוא להבנתי רעיון די מופשט מידי (אפילו בשביל אלוהים) מגיע למצב שהוא אומר לבני האדם מה הוא רוצה.
בעקבות מאמר הכפירה המדובר שיצא בעתניאל מתישהו בתחילת האביב, אחד החברים כתב את הטקסט הבא בשם הרב גיורא נדלר (לא מכיר): 'משה רבינו תפס את המציאות והבין את ההוויה, ואת זה הוא כתב. לחיבור הזה אנו קוראים תורה, כלומר, ספר המצוות שהן הן חוקי ההוויה. ישאל השואל- אם כך, לא אלוהים אמר למשה, כי אם משה הבין לבדו את התורה. זוהי שאלה גשמית, שכן זו המשמעות של המושג דבר ה'. משה הבין את התורה- חוקי ההוויה- בנבואה'.
להבנתי זה אמנם מזקק את האלוהות מתפיסות גשמיות אליליות, אבל גם מעקר את מושג האל והדת.
אם איני מיטיב להסביר את העמדה הנגדית לי זה בעיקר כי איני מבין אותה, ואני מנסה בעיקר לתווך אותה אל הרב שאולי יבין מהדברים או יקשר אותם לעמדה דומה שהוא כן מבין.
אם את התפיסה הילדותית-נאיבית (לדברי חבריי) שאני מציג גם איני מסביר בצורה מובנת, אז אני כנראה באמת פחות חכם ממה שאני חושב…

אני מכיר את האמירות הללו אבל לא באמת מבין אותן. אני נוהג להרגיע את עצמי בכך שגם האומרים כנראה לא מבינים אותן. מבחינתי כל אלו פטומי מילי בעלמא, מחשקי מילים חסרי פשר.
להבנתי יש רק שתי אפשרויות: 1. אלוקים פרסונלי (כלומר יישות כלשהי) או אלוקים פנתיאיסטי (הוא היקום עצמו). "נשמתו של היקום" אלו מילים בעלמא. כי שוב אשאל: הנשמה הזאת היא יש כלשהו או שהיא המכלול הטבעי עצמו?
האפשרות הראשונה היא מה שמכונה בד"כ אמונה באלוקים (תיאיזם), והשנייה היא אתיאיזם בתחפושת (דקה מאד). אם מכלול הטבע הוא אלוקים אז אין אלוקים. רק קוראים למכלול הטבע בשם וזה הכל. אין את מי לעבוד ולמי להישמע. בקיצור, חרטא ברתא.

אלעד אלעד אלעד

כשאמרת:
"אני לעצמי לא מבין איך אל שכזה, שהוא להבנתי רעיון די מופשט מידי (אפילו בשביל אלוהים) מגיע למצב שהוא אומר לבני האדם מה הוא רוצה."
—>אני עונה: זו פילוסופיה אחי. צריך לפני שמתעסקים בזה להיות חזקים ובעלי אמונה בכח ה'.
ה' אומר לבני האדם את רצונו מהם כי הוא ברא אותם להיטיב עימם…. בשתי מילים: כל החסדים שהוא עושה איתנו הוא רוצה שגם "נשקיע" מעצמנו כדי שישפיע עלינו יותר. שלא הכל יהא בחסד אלא בזכות.

וכשאמרת:
"בעקבות מאמר הכפירה המדובר שיצא בעתניאל מתישהו בתחילת האביב, אחד החברים כתב את הטקסט הבא בשם הרב גיורא נדלר (לא מכיר): ‘משה רבינו תפס את המציאות והבין את ההוויה, ואת זה הוא כתב. לחיבור הזה אנו קוראים תורה, כלומר, ספר המצוות שהן הן חוקי ההוויה. ישאל השואל- אם כך, לא אלוהים אמר למשה, כי אם משה הבין לבדו את התורה. זוהי שאלה גשמית, שכן זו המשמעות של המושג דבר ה’. משה הבין את התורה- חוקי ההוויה- בנבואה’.
להבנתי זה אמנם מזקק את האלוהות מתפיסות גשמיות אליליות, אבל גם מעקר את מושג האל והדת.
אם איני מיטיב להסביר את העמדה הנגדית לי זה בעיקר כי איני מבין אותה, ואני מנסה בעיקר לתווך אותה אל הרב שאולי יבין מהדברים או יקשר אותם לעמדה דומה שהוא כן מבין."
———————>——–>—–>יש כמה סתירות וכשלים בדברים כאן, ולדעתי אם הייתה מנתח כל דבר שאמרת ומשווה עם הכתוב בתורה הייתה מוצא אותם לבד. למשל:
איך משה יכול להבין לבד מה נברא בכל יום בעולם?
איך משה יכול להבטיח לבני ישראל שצאו ממצרים?
איך משה יכול להבטיח שיהא להם מן ומים ובשר..ועמוד ענן ועמוד אש?
איך משה יכול להבטיח שיקבלו את הארץ המובטחת?
אלו משה הבין לבדו את התורה הוא לא הה זקוק לנבואה? אבל לא רק הזדקק לנבואה אלא גם 70 הזקנים.

והכשל הגרוע שלך הוא שאתה אומר לא ה' נתן למשה את התורה אלא משה ר' הבין את התורה בנבואה. והר מהי נבואה? נבואה היא דיבור והעברת מידע..

ועוד, איך מצד אחד אתה אומר שה' רוחני ומצד שני אתה שולל זאת באמורך שמשה הבין התורה לבד וזה דבר ה' בעודך אומר שזו שאלה גשמית …
הרב אמר בשת מילים מקוצרות והוא דייק "חרטא ברתא".

סיכום, ה' רוחני וברא העולם ואותנו כדי להיטיב לנו בזכות ולא רק בחסד. ואמר לנו רצונו בתורה כדי שנדע מה לעשות מבלי להזיק לעצמנו.

שניים מחבריי שביקשתי מהם לפרוש את משנתם פה כדי שיקל עלינו ללבנה ענו לי בפרטי, שניהם ענו את אותה תשובה, שיש אפשרות שלישית, שאלוקים מכיל את העולם.
אני חושב שזה שקול לאמירה שהאל צמצם עצמו וברא את העולם, אבל כעת ניתן להבנתי לדבר על העולם כחלק אחד של האל ועל 'שאר האל' כחלק שלכאורה הוא חיצוני לעולם.

זה המשך של אותו ברבור חסר פשר, מה שקרוי בפיהם של כת דנן פנאנתיאיזם (להבדיל מפנתיאיזם).
תכל'ס אשמח לשמוע מה המשמעות של הטענה שאנחנו חלק ממנו: יש לנו יכולת לקבל החלטות עצמאית? או שמא אנחנו איבר באורגניזם האלוהי ורק הוא מקבל החלטות? אם האפשרות השניה נכונה, חזרנו לאידיאליזם (תפיסה שהעולם לא קיים) פנתיאיסטי, ואז לא ברור מי כאן בכלל שואל את השאלה. שיחליט בעצמו אם הוא קיים ויחליט מה לעשות בעולם. מה זה קשור אלינו? ואם אנחנו מקבלים החלטות ופועלים עצמאית אז מה משמעות הטענה שאנחנו חלק ממנו? אם היד שלי יכולה לקבל החלטות עצמאית אז היא לא איבר שלי בשום מובן רלוונטי אלא יש עצמאי. אלו סתם פטומי מילי בעלמא.

"יש לנו יכולת לקבל החלטות עצמאית?"

כן.
יש לנו שכבה של עצמאית, שככל שנגיע עמוק יותר לתוכה נגלה שאנחנו כולנו אחד – אלוקים.
המציאות אחדותית, אין פירוד. רק שאנו צריכים, בעזרת הבחירה החופשית, לחשוף זאת.
יכול להיות שגם מעבר לזה יש גם "אלוקות חיצונית", אבל זה לא משהו רלוונטי כרגע. העיקר זה הפנים – גילוי האלוקים אצלנו (אגב, זה גם פסוק בתורה שה' נפח בנו אלוקות).

ממליץ קצת לנסות לפתוח את הראש ולתת צאנס לשיטה הזו.
אפשר לקרוא פה
https://haravkuk.com/%d7%9e%d7%94%d7%99-%d7%a9%d7%99%d7%98%d7%aa-%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/