הנושא נדוש אבל אחרי כל ההגדרות אני מחפש הסבר מובן והגיוני. אין הולכין בממון אחר הרוב לברר מציאות ולהוציא ממוחזק אבל כן הולכים לפי הכרעת רוב הדיינים. מה ההיגיון? סמכות מהותית יש גם לרוב מציאותי וגם לרוב דיינים באותה מידה. סמכות פורמלית הקב”ה העניק רק לרוב דיינים, אבל זאת עצמה השאלה מדוע עשה הקב”ה ככה. רעיונות כמו ‘סמכות מכוננת’ כלומר שההחלטה הפורמלית של הדיינים משפיעה על המציאות ההלכתית המטפיזית של ‘מה נכון’ ולכן ממילא כך צריך לעשות בתורת ודאי נשמעים לי ריקים.
את המניח שסמכות הדיינים היא פורמלית, אבל פירוש הדבר הוא שהשמיעה בקולם לא נובעת מזה שהם צודקים וגם לא מזה שהם משנים את המציאות, ואפילו לא קובעים מה נכון. סמכות פורמלית פירושה ששומעים בקולם גם אם זה לא נכון.
לעצם שאלתך, זה תלוי בהמון שיטות לגבי הליכה בממון אחר הרוב. יש דעות שכן הולכים בממון אחר הרוב, והדין הזה נאמר רק ברוב כמו רוב לרידיא, ובזה יש הסבר פשוט (כדברי ר”A שקופ. דומני שעסקתי בזה גם כאן בטור. אולי בטורים על רוב. אפשר לחפש).
וגם אם באמת לא הולכים בממון אחר הרוב, זה מפני שלהוצאת ממון נדרשת הוכחה ברורה לא די ברוב. בפרט שברוב יש מציאות של מיעוט שאי אפשר להתעלם ממנה, ודי בה כדי להחזיק את הממון ביד המוחזק (כמו סמוך מיעוטא לחזקה).
נעקש דרכיים שאל לפני חודש 1
mikyab צוות ענה לפני חודש 1