אלקים
לדעתי העיסוק האובססיבי לברר אם יש אלוקים או לא (אני מרקע חרדי עם פתיחות מחשבתית כלשהוא בעיני אז אני כותב אלוקים עם 'ק') נובע מהשוויון של אלוקים לשני בני אדם – אם אני מדבר לחבר שעומד 5 מטר ממני – אני יודע שבתוך ה5 מטר אין כלום ששומע אותי וכשאני מסתכל טוב אני רואה שאחרי ה5 מטר עומד בן אדם ושומע את מה שאני אומר לו – מה שאין כן בקוסמוס יש דימויים בין המערכת לבן אדם כמו 75 אחוז מים בגוף – 75 אחוז חומר שחור ואנרגיה שחורה, מאה ביליון נוירונים במח מאה ביליון גלקסיות, אפילו מצאו בגלקסיות מסוימות שמצוירות בדמות פנים ובדמות בן אדם, יש אנרגיות שמרגישים חברים מרחוק ויש איזשהו מימד רוחני (אפשר לקרוא לזה עדין יותר) בבריאה ולזה פונים ומתייחסים כשמתבוננים במערכת, העיסוק בשאלה של קיום אלקים זה בעצם השאלה אם מעל אלפי קילומטרים מלמעלה הכסא הכבוד שמה ריק או שמישהו יושב עליו – זה דימיון לבני אדם שיכול להעסיק ולסקרן אם מישהו יושב שמה או לא – אבל זה בכלל לא אותו רעיון, מה דעתך?