אמינות התורה

אני מבין שאחרי שהגעת למסקנה שהאבולוציה היא ככל הנראה אמת, אז אתה תפרש את סיפור הבריאה כמיתוס מחנך. הבעיה שלי עם זה היא שבשביל לעשות את זה, צריך לצאת מנקודת הנחה שהתורה היא נכונה, ואז אין לנו ברירה אלא לפרש כך.
הקושי שלי הוא עם ההנחה הזאת. שהרי גם ההנחה הזאת מוטלת בספק, וככל שאני מוצא בתורה אי דיוקים בעובדות, וסיפורים שלא התרחשו, זה מערער לי את האמינות בתורה כולה.
מנין לי שמעמד הר סיני זה לא מיתוס מחנך? או שהסיפור על האבות אינו מיתוס מחנך?
ואם אפשר לשתול כל כך הרבה מיתוסים, אז איך נדע להבדיל בין האמת למיתוס?
ושמא תגיד: יש מסורת רחבת היקף שטוענת על אמיתות מעמד הר סיני, אומר לך, שעד שגילו את האבולוציה, רוב היהודים חשבו גם על סיפור הבריאה שהוא נכון כמו שכתוב (לפחות בקירוב, ולגבי מניין השנים ובריאת האדם).
גם אצלי המחויבות להלכה לא נובעת מהתוכן שלה כי אם מהאמונה בכך שהיא רצון ה'.
הבעיה היא שהאמונה שלי בכך שזה רצון ה', מבוססת על האמונה בסיפור של התורה, ובמציאות העובדתית שהיא מתווכת לנו.
ככל שאני מאבד אמון בדיוק של התורה ובנכונות ההיסטורית שלה, מתערער לי האמון גם בתורה עצמה, כלומר בטענה שהיא אכן ניתנה משמיים.
כמו שאם בן אדם מטעה אותי או משקר לי שוב ושוב (אפילו יהא זה בשוגג), אני אזהר לפני שאני מאמין לו ואטיל ספק בדברים שהוא אומר (קל וחומר אם הדברים בלתי סבירים בעליל). כך גם לגבי התורה.
הטענות של המסורת שלנו הן רדיקליות במיוחד (אותות ומופתים, בורא עולם מדבר עם בני אדם, אנשים שעולים לשמיים, קסמים וכישופים, חיות מדברות, וסיפורים שלא הייתי מקבל אם הייתי שומע עליהם בכל תרבות אחרת..), והמסורת מציבה בפנינו דרישות לא פשוטות בכלל. בשביל שאוכל לקבל הן את הטענות של המסורת והן את הדרישות שהיא מציבה בפנינו, צריך שיהיה לי אמון גדול בה. אמון שמתערער ככל שאני פוגש בשקרים או בחוסר דיוק בעובדות (לא על דברים קטנים אלא ברמה של המצאת סיפורים שלא התקיימו ותיאור של דברים שאין לו קשר עם המציאות.)
גם אם המחקר רווי באג'נדות (מה שכנראה נכון), זה לא אומר שאין לו טענות נכונות.
המספרים של צבאות ישראל במלחמות הם מופרכים לחלוטין, ולא יכולים להיות קרובים למציאות. סיפור הבריאה לא קשור למציאות בשום אופן. ואפילו אם נגיד שמתחילים להאמין לתורה רק אחרי שהאדם הראשון נברא, גם אז זה לא מסתדר, כי האנושות קיימת מיליוני שנה ולא 6000. ועוד אירועים רבים שקצרה היריעה מלמנות.
לא הצלחתי לנסח שאלה כראוי, אבל אם תצליח לענות על הקשיים שהצבתי (לפחות ברמה העקרונית), אודה לך מאוד.

בסופו של דבר מדובר בהתרשמות כללית ולא בטיעון לוגי מובהק. מכיוון שלדעתי יש שיקולים טובים מאד לטובת מתן תורה בסיני, אצטרך ראיות מצוינות כדי לדחות את האלוהיות של התורה. העובדה שהטקסט מכיל מיתוסים וסיפורים היסטוריים ביחד עם הלכות היא אופיו של הטקסט הזה. אין לנו קריטריון חד לקבוע מתי זה מיתוס ומתי לא, אבל זה טיבה של ספרות כזאת. זה גם יכול להשתנות עם הדורות (לאור ידע שמצטבר). הפרקים הראשונים של בראשית מריחים כמו מיתוס, למשל. בהמשך זה נראה יותר כסיפור עובדתי-היסטורי, אבל אולי נשזרו גם בו פרטים מיתיים או סתם טעויות. בהחלט סביר שהיו תוספות מאוחרות יותר לטקסט המקראי (כמו פסוקי "עד עצם היום הזה").
לכן לא נכון להמשיל זאת לאדם שמרמה אותך, לא במזיד ולא בשוגג. אתה צריך להבין את אופיו של הטקסט שבו מדובר ולדעת לברור את הבר מהתבן.
אני גם לא מקבל את התיאור שלך, שלפיו האמון שלנו באלוהיות התורה הוא בגללה ומתוכה. האמון הזה הוא בגלל המסורת החיה שמלווה את התורה. זה שלאורך הדורות חשבו על סיפור הבריאה שהוא תיאור אותנטי זו טעות בפרשנות ולא מסורת שגויה. זה לא שהייתה מסורת שכך סיפור הבריאה. המסורת העבירה את התורה ואנחנו פירשנו את סיפור הבריאה בתוכה כסיפור היסטורי. אז טעינו. אבל מעמד הר סיני ברור לגמרי שהמסורת מעבירה שהוא אירוע היסטורי. ניתנו שם גם מצוות שאין סיבה לקיימן בלי שהיה אירוע כזה.
התיאורים הלא טבעיים שיש בתורה יכולים גם להיות חלק מאירועים שבאמת היו. העובדה שכיום אין נסים לא מוכיחה שלא היו בעבר. לכן לא נכון לשפוט את הסיפורים הללו כבדיוניים בהכרח. למרות שכאמור גם אם הם היו כאלה זה לא ממש משנה לענייננו.
ושוב, ספקות תמיד יש ואל לך לצפות לתשובות חד משמעיות. ועדיין לדעתי סיפור המסגרת הוא הקובע, כמו שכתבתי בהתחלה.

"אבל מעמד הר סיני ברור לגמרי שהמסורת מעבירה שהוא אירוע היסטורי. ניתנו שם גם מצוות שאין סיבה לקיימן בלי שהיה אירוע כזה" — מה לגבי מצוות שבת, אין סיבה לקיימה בלי שהיה אירוע של בריאה בשישה ימים?

נכון. גם לא תרצח כך. אז מה? לא אמרתי שלכל המצוות אין טעם. די בכך שלחלק ( גדול) זהו המצב.

לא הבנת אותי, הסיבה שכתובה בתורה למצוות שבת היא כי ששת ימים עשה השם את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, זה מוכיח שהבריאה בשישה ימים היא אירוע היסטורי ולא מיתוס, כמו ההוכחה שלך שמעמד סיני הוא היסטורי ולא מיתוס

זה בסינית? באת להסביר משהו, לא?
אם מיתוס המסגרת מדבר על בריאה בשישה ימים אז ההלכה שמנציחה אותו גם היא כך. ציפית שנחגוג שבת כל 14 מיליארד שנה? איני מדבר על האירועים שעליהם מבוססת מצווה כזו או אחרת, אלא על מעמד הר סיני לבדו שבלעדיו אין תוקף לשום מצווה. ראה ביקורתי על ספרו של הרב עמית קולא, הוויה או לא היה.

אלו מספרים של צבאות ישראל הם מופרכים?
ולמה סיפור הבריאה לא קשור למציאות? איך אתה יודע באיזו מהירות חלף הזמן בששת ימי בראשית, או לחילופין באיזו מהירות התחולל תהליך הבריאה?

העובדה שיש בתורה סיפורים שלא התרחשו, אבל שהתקבלו כאמת היסטורית במהלך הדורות, מקשה על נתינת אמון בתורה כולה. ידוע לנו שבעבר לכל העמים היו מיתוסים ומסורות עממיות, וכן אמונות דתיות שהושתלו בקלות. אמונות במכשפות, בקוסמים, ובאנשים בעלי כריזמה רוחנית גבוהה שנתפסו כנביאים ואף כאלים, רווחו בתרבויות רבות בעולם העתיק. במצרים למשל, סברו שהמלך הוא התגלמות אנושית של אל השמש. לאנשים אז לא היה חוש ביקורת מפותח כמו שיש לנו היום, והם סברו שכל התרחשות בטבע היא תוצאה של מלחמות בין אלים, או של הקפריזות של האלים. לדחות את התורה על הסף, כנראה שלא ניתן, כמו גם מסורות אחרות. העובדה שאין לי וודאות בתורה גם היא לא מהווה בעיה גדולה, משום שכפי שהרב נוהג לומר ובצדק, אין לנו וודאות בשום דבר.

הבעיה העיקרית שלי היא שהאמונה שלי אינה מספיק חזקה בשביל שאתחייב באופן מוחלט לציית להלכה. כנראה שאני נוטה יותר לאמונה במסורת ישראל מאשר לשלילה שלה. אבל ככל שהדרישות המעשיות שמוצבות בפניי גדולות יותר, כך גם רמת האמון שלי במקור התורה צריכה להיות גבוהה בהתאם. רמת האמון שלי במוסר למשל היא גבוהה מאוד, ולכן המחויבות שלי כלפיו היא גבוהה.

מאחר שבתורה יש עובדות שגויות וסיפורים שלא התרחשו, זה מקשה עליי לתת אמון בתורה עצמה. וזה לא מדויק שאנחנו מאמינים בתורה רק מתוקף המסורת הנלווית אליה, משום שהמסורת הזאת מתבססת על מה שכתוב בתורה במדויק. יש מסורת אחת וזהו. ושמא תגיד, התורה היא רק האמצעי שלנו להעברת המסורת, אשיב לך שזו טענה בעייתית, משום שאין לנו באמת דרך לדעת שאלו לא מיתוסים שהושתלו במהלך השנים (למשל בתקופת מלכי ישראל). והאחידות של המסורת, מקשה על הטענה הזאת.

הטענה שלך, שאומרת שהעובדה שאין היום ניסים לא מוכיחה שגם פעם לא היו, היא טענה נכונה. אבל העובדה הזאת גם אם לא מפריכה את הטענה שפעם היו ניסים, בהחלט מקשה על האמונה בכך. למה שהקב"ה יעלם לחלוטין מהמציאות כך שיקשה עלינו מאוד להבין שהוא התגלה ושיש לו דרישות מאיתנו? בכל התנך מתוארת התערבות שלו במציאות (לפעמים יותר לפעמים פחות), והאמונה של העם במציאות ה' הייתה די מוחלטת. הטענה הרווחת לפיה ההיעלמות שלו מאפשרת יותר בחירה היא בעייתית, משום שגם כאשר הייתה לעם ישראל וודאות במציאות ה', אנחנו רואים שהייתה להם בחירה, ושזה לא מנע מהם לחטוא. אנחנו יודעים גם על עצמנו, שהעובדה שיש לנו כמעט וודאות באמיתות המוסר, לא מונעת מאיתנו את יכולת הבחירה.

"אבל מעמד הר סיני ברור לגמרי שהמסורת מעבירה שהוא אירוע היסטורי. ניתנו שם גם מצוות שאין סיבה לקיימן בלי שהיה אירוע כזה." – זה לא לגמרי מדויק, משום שיש עניין ליצור מיתוס מכונן לאומה, בשביל לקיים אותה על יסודות ערכיים, דתיים ואמוניים. בשביל כל זה, צריך סיפור משותף, וחגים שינציחו את הסיפור הזה. לכל העמים מסביב גם היו טקסים ופולחנים שמטרתם דומה. לכן, אף על פי שהסיפור מתואר כהיסטורי, לא הופך אותו לכזה. גם הסיפורים על האבות ועל נח והמבול מתוארים כהיסטוריים, ועדיין אמיתותם מוטלת בספק.

"אין לנו קריטריון חד לקבוע מתי זה מיתוס ומתי לא, אבל זה טיבה של ספרות כזאת." – הטענה הזאת אולי נכונה, אבל מאחר והתנך הוא ספר עם מטרה פדגוגית מובהקת, קשה לראות גם את התיאורים ההיסטורים כתיאורים של מציאות אובייקטיבית. מאחר וזה המצב, קשה לתת אמון בתיאורים של התורה, כי אנחנו יודעים שיש נרטיב לסיפור ומטרות פדגוגיות מסוימות שגורמות לכך שיהיה קשה להתייחס לעובדות ההיסטוריות המתוארות באמון מלא.
(שוב סליחה על האורך, אבל מקווה שהקשיים יובנו. )

טוב, הסברתי מה שהיה לי להסביר. רק אעיר שהמסורת לא מבוססת על התורה אלא מלווה אותה.

לא הבנתי אלו עובדות המתוארות בתורה הוכחו כשגויות?