אפקעינהו בלא גט

הרשב"א עצמו כמובן מביא את הסוגיא של מקדש בע"כ ומחלק ששם עצם הקידושין נעשו שלא כהוגן. אני מסתפק ממש בנקודה שהעלית, האם מה שהרשב"א מצריך "סרך גט" זה מעכב או לא. יש שני סיבות אפשריות להגיד למה זה מעכב: 1. א"א להפקיע (הכוונה להפקיע קידושין שנעשו כדין, לא המקדש בע"כ) קידושין. בכל הסוגיות בגמרא אין באמת הפקעה אלא עם האפשרות של ההפקעה גורמת לאדם לקיים את תנאו. בסוגיות בכתובות (ג.) וגיטין (לג.) הרשב"א כותב את המנגנון הזה במפורש, וכ"כ הרמב"ן בכתובות. וניתן להסביר על זו הדרך גם את הסוגיא השניה בגיטין עג. (לגבי שכיב מרע). 2. באמת הגט לא נצרך אלא למה שקראת "מראית עין", אבל הצורך הזה של המראית עין היה כ"כ חשוב בעיני חז"ל שהם תיקנו את המנגנון של אפקעינהו (שוב, כאשר מעשה הקידושין נעשה כדין) רק במקום שלא תהיה בעיה של מראית עין. שוחטמן הבין כאפשרות הראשונה [אני חושב שהיא לא נכונה מאיזה סיבה צדדית, לא רוצה להאריך מדי].

מצד שני אפשר לומר שמה שהצריכו סרך גיטא זה רק במקום שאפשר, שזה "לרווחא דמילתא".
ברור לך שהצד השני הוא הנכון?

שלוש הערות קצרות בקשר לשאר הדברים שענית:
1. בנוגע לתקדימים בשימוש אפקעינהו אחרי חז"ל, מצאנו כמה תקדימים לזה, אך רובם המוחלט (חוץ מאחד) היה במקרה של הפקעת קידושין שלא שלא כדין (מה שקראת "הפקעה מעיקרא"), ואם כן יש מקום לטעון (וזה מה שטוענים הגרז"נ ושוחטמן) שרק הפקעה מעיקרא ניתן לעשות לאחר חז"ל, אך הפקעה למפרע לא ניתן לעשות. אלא שעדיין יתן לטעון שמה שלא מצאנו תקדימים זה לא בגלל שזה לא היה אפשרי, אלא חכמים בתר חז"ליים לא רצו לעשות הפקעה למפרע בלא סרך גט, בגלל המחיר הכבד של מראית עין.

אם נסבור שהפקרת ממון תועיל להפקיע קידושין, אז אה"נ. אבל בכלל לא פשוט שהפקרת ממון מפקיעה את הקידושין, הקידושין כבר נעשו ובפשטות אין בהפקרת הממון בכדי להפקיע את הקידושין, וכמו שכתבת בעצמך.
נדמה לי שאדם ממוצע תולה קידושיו ברבנות הראשית כמייצגת את הדת, אבל אתה סבור (כמו אטלס) שזה תליה של התורה ולא של האדם. רק אעיר שמלשון כמה ראשונים (רא"ה, ריטב"א ועוד) נראה שזה תליה של המקדש עצמו. אבל זה כבר דיון נוסף.
תודה רבה!

לא הבנתי. אדם ששלח שליח הולכה לגרש וביטלו שלא בפניו. איזה תנאי התקיים כאן? אפשרות 1 ממש תמוהה ולא מובנת. איך אפשר לומר שהפקעה לא מועילה בלי גט, אלא אם אתה ממציא שחכמים קבעו תקנה דרבנן לא להפקיע בלי גט. אבל זה מביא אותנו לגישת המראית עין.
1. אני לא מבין כיצד ניתן לחלק בין הפקעות. אם יש לנו אפשרות לעשות כמו חז"ל (כלומר שלא צריך בי"ד הגדול שבדור) אז אפשר לעשות הכל, ואם לא – אז אי אפשר לעשות כלום. אלא אם מדובר במכניזם של הפקרת הכסף, וכנ"ל.
2. הפקרת הממון מפקיעה את הקידושין למפרע. אמנם זה מוזר ומפתיע, אבל זה מפורש בגמרא: תינח דקדיש בכספא…
3. אכן, ידוע לי שיש ראשונים שמשמע מהם שזו התנייה של האדם, אבל זה לא סביר בעליל. כבר האריכו להקשות על כך (למשל, שאדם שעשה לא כהוגן לא מתלה את קידושיו בחכמים).

מעתיק את לשון הרשב"א בסוגיא בגיטין: "אפקעינהו רבנן לקדושי מיניה כלומר אם היה מבטלו היו חכמים מפקיעין את הקידושין, ומשום כך אנן סהדי דאינו מבטלו בלבו כדי שלא תהא בעילתו בעילת זנות".
ולא הבנתי לא זה לא מובן שחכמים הצריכו גט/ עד אחד של מיתה, בשביל שיוכלו לעשות הפקעה? אם הם חשבו שבלא גט תהיה בעיה של מראית עין, אז הם קבעו שההפקעה תהיה רק במקרה שיש גט. מופקע בעיניך?

בקשר להערות הממוספרות:
1. אני מסכים איתך. אבל להסביר את ההיגיון של הגרז"נ- הפקעה מעיקרא היא קלה יותר כי היא גורמת שלא יתחיל דבר חדש. יותר קל לא להחיל דבר חדש מאשר לעצור דבר קיים.
2. מסתמא הרב יודע שיש בזה הרבה פירושים בראשונים, שלפי רובם ה"תינח בכספא" איננה משום הפקר בי"ד הפקר אלא מסיבות אחרות. [כסף זה דרבנן או שבכסף אין לחכמים בעיה להפקיע כי לא תהיה שום תוצאה שלילית, משא"כ בביאה התוצאה תהיה בעילת זנות].
3. הראשונים שפירשו זאת, פירשו על הסוגיא בכתובות ששם הקידושין נעשו כדין. במקרים שנעשו שלא כדין ברור שזה לא תלייה של המקדש בחכמים ושם הם יצטרכו לומר שחכמים עוקרים בקום ועשה. [כבר תוס' בב"ב דן בזה]

אגב, לפי תפיסתך שניתן להפקיע קידושין ע"י הפקרת ממון, אז פשוט שניתן (בלי להיכנס לשאלה האם כדאי) להפקיע היום כל קידושין (שהרי היום כל הקידושין הינם בכסף) בשביל כל מטרה? [סרבני גט, ממזרים, אישה שבעלה בתרדמת וכדו']

לא כתבתי שזה מופקע. אמרתי שבפשטות אם ההפקעה אינה רק במקרים שנקבעו בגמרא אין סיבה טובה לחשוב שקבעו אפריורי שאין הפקעות בלי גט. מעבר לזה, גם אם הם קבעו כך, זה לכל היותר איסור דרבנן אבל ההפקעה בפשטות קיימת. ויש לדון במקרים קשים לעבור על הדין הזה ולהפקיע בכל זאת.

1. קל יותר או פחות זה לא משנה. טענתי היא שעקרונית אין להבחין בין ההפקעות. אם זה אפשרי גם זה אפשרי ולהיפך.
2. הפירוש הפשוט והרווח בראשונים שזה מדין הפקר בי"ד. זה שיש פירושים אזוטריים אחרים לא משנה לענייננו. מעבר לזה, גם אם יש פירושים אחרים, חלקם נאמרו רק למסקנת הגמרא כשהרחיבו מעבר לקידושי כסף. אבל בהו"א זה עוד יותר ברור שהכוונה היא לזה.
3. אם יש להם אפשרות עקרונית לעשות זאת, זה מה שחשוב. לא איכפת לי שבמקרים מסוימים לא היה בזה צורך. הדיון הוא האם זה אפשרי עקרונית.

להודעתך האחרונה, בהחלט. זה בדיוק ההבדל בין מצב שבו יש שלטון מרכזי (מלך) שיש לו סמכות להפקיר כספים לבין סמכות שחכמים לקחו לעצמם להפקיר כסף שהם לא באמת שולטים בו. השאלה האם ראוי לעשות זאת היא שאלה אחרת כמובן.