בדין ברכת שחלק מחוכמתו ליריאיו וברכת שנתן מכבודו לבשר ודם

אכן קיבלתי את התשובה ההלכתית שם לרוב ממה שהסתפקתי, אך למען הגילוי הנאות צריך להוסיף לכאן את העניין הבא, והוא שאם הפנת אותי לשם מסתברא שאתה עצמך ג"כ עומד מאחורי הפסק שם ולא חולק עליו, ודווקא בגלל זה כדי למנוע טעות שלא יאמרו "מדהפנה להתם שמע מינה דסבירא ליה הכי בכולא תשובתא" חשוב לסנן ולהוציא משם את הדברים שכמי שמכיר אותך ודאי לי (עד כמה שמותר לפילוסוף לשאוף לוודאות מקסימלית) שיש שם קטע שאתה לא מסכים איתו ולכן חשוב להציף אותו ותגיד לי אם צדקתי (בול) הנה הציטוט:
"הבדל עמוק ישנו בין חכמת התורה לחכמות החיצוניות. שחכמת התורה היא החכמה האלוקית שמגמתה תיקון מהותי של האדם והעולם, באור האמונה והמוסר, ולא ניתן להבינה כראוי בלי יראת שמיים ודבקות בה'. ואילו שאר החכמות עוסקות בהבנת הצד החיצוני של העולם ושכלולו – בחקר הנפש, החברה, ההיסטוריה, הכלכלה, הטבע והגוף. לחכמות אלו ערך רב, ועל כן הן נחשבות ענף של החכמה האלוקית, אלא שהן חכמות חיצוניות לעומת חכמת התורה, וכדי להבין אותן אין הכרח להיות ירא שמיים"
א. האם צדקתי? ב. במידה וכן וכנראה שכן, האם יש צורך שאני יסביר למה זה לא מקובל עליך או שזה ברור מאיליו לכולם?

חותם על כל מילה (למעט המילה 'מוסר'. מוסר הוא אנושי ואוניברסלי).

ברוך שכיוונתי

רק הבהרה (ממש לא כיוונת): חותם על כל מילה של הרב מלמד.

הרב מלמד טוען שני דברים. האחד שיש הבדל עקרוני בין תכני חכמת התורה ובין תכני שאר החכמות, והשני שלא ניתן להבין את חכמת התורה כראוי בלי יראת שמים ודבקות בה׳. והטענה השנייה לגבי הכרחיות יראת השמים והדבקות היא הטענה המרכזית שלו והטענה הראשונה היא הקדמה והצדקה. אתה חותם גם על הטענה השנייה? מניין?

אמפירית

כוונתי היתה שאתה מתנגד למשפט הזה בעיקר "ולא ניתן להבינה כראוי בלי יראת שמיים ודבקות בה'". ואם טעיתי בזה אז אני מודיע בשער בת רבים שטעיתי בענק (מן הסתם מתוך יהירות יתר} וכמו שאומרים חפרתי בעצם בור לעצמי וצריך סליחה תשובה וכפרה

כמו שכתבתי, אני ממש לא מתנגד. מסכים לגמרי. אמנם אין צורך כאן למיסטיקה.

אַל־נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם מתוך ענווה קידה והשתחוויה כיוון שנתברר שטעיתי, אם כן "תורה היא וצריך אני ללמוד" ילמדנו רבינו מה שונה לימוד והבנת דבר בתורה מכל טיעון והבנה בחכמות אחרות? ששם ידועה משנתו של הרב הברורה והמוצקת שחוזרת על עצמה בכל מיני ניסוחים בפוסטים ובתגובות וכולם לדבר אחד יכונו, והוא שלא משנה רעשי רקע, ולא דעותיו, ונטיותיו, ומידותיו, ומעמדו של הטוען, מה שמשנה תמיד זה כלשון הרב "האם טיעוניו מעניינים/מלמדים. זה מה שחשוב" אשר על כן קשה לי מדוע כל טיעון תורני לא יקבל גם כן פריבילגיה זו?

לא מבין את השאלה. ברור שלא משנה כלום, ואם מישהו מעלה טיעון אני אתייחס לטיעון ולא לטוען. מה זה קשור לשאלה האם מישהו שאינו בעניין יוכל לפתח הבנות מעמיקות או לא? אני אקשיב לו ואגלה שהוא טועה.

הרב אני יבאר את כוונת השואל מדוע לא ניתן להבינה {את התורה} בלי יראת שמים ודבקות בה'? כלשון הרב מלמד! מה קשור יראת שמיים (ודבקות בה?) להבנה לוגית של טיעונים תלמודיים שכליים

וכשם שלא צריך בשביל להבין פיזיקה או כימייה ומתימטיקה יראת שמיים {ודבקות בה?) כך גם הבנת התורה לא זקוקה לכאורה לתוספת הזו אז מה הרב מלמד בעצם מתנה הבנת התורה בתוספות שאינם נצרכות?? זו היתה כוונת השואל ממה שאני מבין מתוך השרשור הזה

אתה שוכח שתורה זה לא מתמטיקה וצריך בשביל זה "אינטואיציה" מה גדר הדין וכו' וכדי לכוון לדעת התורה צריך יראת שמיים

הרי גם הראשונים שהם יותר גדולים מאיתנו כנראה לא היו גדולים מאיתנו בחריפות ואנליטיות וכו' אלא ביכולת האינטואטיבית שלהם להבין את התורה

בשו"ת משנה הלכות חלק טו סימן עד (עמ' פו) דן על שאלה זו באריכות, ופוסק שאין מברכים, שהרי אם בחכמת התורה הוא עם הארץ שמותר לקורעו כדג אז אין מעלה במה שהוא מכיר חכמות חיצוניות.
וכן אומרים בשם הרב הוטנר ז"ל שדרש בפני הרב הרצוג שעליו אפשר לברך, מכיוון שמלבד ידיעותיו בחוכמות חיצוניות הוא מכיר גם בחוכמת התורה, אבל על שאר מלומדים יהודים אין מברכים ואדרבא זה 'כלאים'.

הספר משנה הלכות נמצא כאן: https://www.bing.com/ck/a?!&&p=ec0c5a3a6ac1c173a3dc699b12cd5cf25bcacb3c700441dfc1cc637ec3259d73JmltdHM9MTc0OTUxMzYwMA&ptn=3&ver=2&hsh=4&fclid=137ca297-0660-613a-399b-b49607b960f6&psq=%d7%9e%d7%a9%d7%a0%d7%94+%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa+%d7%97%d7%9c%d7%a7+%d7%98%d7%95&u=a1aHR0cHM6Ly9oZWJyZXdib29rcy5vcmcvNjgyMTc&ntb=1