במה דברים אמורים – Do Chazal knowingly distort the teachings of those that came before them?
Hi, my name is C'. I have a very fundamental question in understanding Gemara (which also carries over to Poskim and day to learning with chevrusa – which all are probably influenced by what seems to be the דרך התלמוד)
on a personal level, I get frustrated when learning a new sefer, and stating what the words of the sefer seem to indicate, and if it's (what is perceived to be) a novel thought often my chevrusa (at whichever time) will try desperately to ignore what the author is saying and "shoe-horn" / force it into some pre-existing approach that they're aware of. Intuitively that seems dishonest (or worse).
However, it would appear that the Gemara does the same thing.
See link below, where I posted the question more clearly and with an example from the Gemara. Still haven't received an answer that I'm satisfied with and was wondering what you knew/thought?
https://judaism.stackexchange.com/questions/114106/why-do-we-try-to-reconcile-machlokes
If this is in fact allowed – where does it end? If you force new statements to conform to old ones, how can there ever be something new – even when clearly stated, it'll be reinterpreted to conform?
Or is my understanding incorrect, and they aren't twisting the others words.
My modern Hebrew is not very good (I'm fine reading from classical seforim, but modern Hebrew I have difficulty with, especially when desperate to fully understand, and not myself superimpose my thoughts on your words). However, if it's better for you to answer in Hebrew , I can have it translated for me.
thanks so much!
בס"ד
קשה לי לכתוב ארוך באנגלית (עם לקרוא אני עוד מסתדר). אז סלח לי שאני כותב בעברית. מקווה שתסתדר עם זה.
אקדים ואציג את נקודת המוצא שלי: בעיניי פרשנות צריכה להתאים למה שכתוב בטקסט. מי ש"מתעלל" בטקסט כדי שיתאים להבנה אחרת שיש לו אינו ישר אינטלקטואלית ולא נכון לעשות זאת. לא בתורה, לא בתלמוד ולא בשום טקסט אחר. לכן אני מאד לא אוהב "דרושים", כי הם לא מנסים לפרש את הטקסט אלא משתמשים בו כדי להטיף (למסקנה ידועה מראש).
אחרי שאמרתי את זה, אציג כמה נקודות שאולי יוכלו לעזור לך:
- ראשית, אולי כדאי שתקרא את מאמרי על האוקימתות (בעברית). הוא עוסק באספקט מסוים של הנקודה הזאת, ואני חושב שמציע לה הסבר לא רע.
- אתה מניח שהקורא תמיד מתאים את הטקסט לתובנות האפריוריות שלו. אבל לדעתי זה בדרך כלל הפוך: הוא מנסה להתאים אותו לתובנות שלו לגבי מה שאמור להימצא בטקסט עצמו. כלומר מתוך היכרות שלנו עם המכלול התלמודי אנחנו מבינים את דרך החשיבה, ולכן כשפוגשים טקסט אנחנו מפענחים אותו גם לאור מה שכתוב בו וגם לפי הקונטקסט (המשמעות של המכלול התלמודי כולו). זה דורש לפעמים פירוש שנראה קצת לא מתאים לטקסט. אבל טועה מי שחושב שהפירוש הנכון לטקסט הוא המשמעות הפשוטה של המילים. הסברא והקונטקסט לעולם נוטלות חלק בפרשנות, גם בפרשנות על דרך הפשט. למשל, כשכתוב בתורה שהקב"ה הרים ידו, ברור לנו ממקורות שונים שאין לו יד, ולכן אנחנו מפרשים זאת על דרך המטפורה. אם מוצאים בטקסט הוראה הלכתית שסותרת כלל תלמודי כלשהו, אנחנו נפרש אותה באופן שיתאים לכלל התלמודי.
- המשנה באבות מורה לנו לדון את חברנו לכף זכות. מפרשי המשנה (רמב"ם, רבנו יונה) מסבירים שאין הכוונה למשהו עקום אלא למשהו שמתחייב מהקונטקסט. למשל, אתה רואה אדם צדיק ומבוגר רודף אחרי נערה צעירה ויפה ברחוב עם סכין ביד. אם הוא היה פוחז צעיר היית אומר שהוא רוצה לאנוס אותה. אבל אתה מכיר אותו שהוא צדיק יסוד עולם, ולכן אתה מפרש את הסיטואציה אחרת: היא עוזרת בית שלו ששכחה אצלו את הסכין והוא רודף אחריה להחזיר לה אותו. זה פירוש דחוק, אבל הקונטקסט מכתיב שזהו הפירוש הנכון.
- לפעמים הפירוש הדחוק והרחוק מפשוטו של הטקסט הוא בגדר דרש, והוא עומד במקביל לפירוש הפשטי, ורק נוסף אליו (ולא בא במקומו). זה רלוונטי בעיקר ביחס לפרשנות התורה שבכתב, ופחות ביחס לטקסט תלמודי.
קראתי במהירות את הלינק ששלחת לי.
אני לא מסכים להנחה שלך. לא נכון שעושים זאת תמיד. להיפך, לדעתי אלו דוגמאות אזוטריות, וכפי שכתבתי לך אסור לקחת דוגמה אזוטרית ולעשות ממנה כלל. אם מישהו, חשוב ככל שיהיה, כותב משהו לא הגיוני אז אל תקבל זאת. זה לא אומר שזו דרך התלמוד. כידוע, אין ללומד התלמודי שום בעיה עם מחלוקת. יותר מכך, גם אם אתה מוצא אמירה כזאת במפרש מסוים (כמו בעל "הליכות עולם" שהבאת), זו לא תורה למשה מסיני. אתה יכול לחלוק עליו כי הוא לא הגיוני בעיניך.
נכון שיש עיקרון של "אפושי מחלוקת לא מפשינן" (מה שהבאת מבעל "הליכות עולם" ויש בעוד מפרשים), אבל חשוב להבין שבהחלט יש בו היגיון. כאשר שני אנשים נבונים ששייכים לאותו בית מדרש ואותה דיסציפלינה ואותה מסורת (המסורת של תושבע"פ) חולקים ביניהם, סביר יותר למעט את המחלוקת ככל שניתן. למשל, אם אתה מגלה שבין שני אמוראים שחלוקים במקרה מסוים עולה בניתוח כלשהי שיש שם שתי מחלוקות שונות, אתה תעדיף את הניתוח שעושה ביניהם מחלוקת אחת. זהו התער של אוקאם (למה להניח שתי מחלוקות אם יש הסבר שמעמיד זאת על מחלוקת אחת). אבל כמובן שיש היגיון לעשות זאת רק כאשר האפשרות השנייה היא סבירה למדיי, וכאשר סביר שבנקודה הזאת באמת לא נפלה ביניהם מחלוקת. בדיוק כמו שעקרון התער של אוקאם מתיישם רק בין שתי תיאוריות שעומדות במבחן העובדות וההיגיון. אם יש לך שתיים כאלה אתה מעדיף את הפשוטה ביותר. אבל פשטות כשלעצמה לא מוכיחה נכונות כמובן (תורות הקוונטים או היחסות אינן התיאוריות הכי פשוטות. המכניקה הניוטונית פשוטה יותר).
אני מציע שאם תרצה להמשיך לדון הצג דוגמה אחת ספציפית ונוכל לדון עליה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer