בעניין חייל יהודי שהרג מחבל כפות

שו”תקטגוריה: הלכהבעניין חייל יהודי שהרג מחבל כפות
אלעד שאל לפני 6 שנים

כבוד מכובדי הרב הגאון המפורסם לשו”ת רבי צבי רייזמן שליט”א
בעל ‘רץ כצבי’
 
שוכט”ס ופתקא טבא
 
בדבר מאמרו הנלבב בענין חייל יהודי שהרג מחבל כפות, אשר כת”ר שו”ט בזה בטוטו”ד בענין רודף וכו’.
ולענ”ד לא דן כת”ר בנקודת הפתיחה בנידון זה, והוא האם בכלל ישנו איסור להרוג גוי זה, וכדלהלן:
בסנהדרין נ”ז ע”א איתא דאסור להרוג נכרי, ואיתא בחז”ל (עי’ מכילתא משפטים פ”ד ועוד) שמיתתו בידי שמים. ואמנם הב”י סי’ קנ”ח, וכן הוא בש”ך שם סק”ב ובנקוהכ”ס שם כתבו שאסור להרגו דווקא אם מקיים שבע מצוות בני נח. ולפי”ז במחבל שדקר בסכין יהודים אין כלל איסור להרגו, שהרי אינו מקיים ז’ מצוות ב”נ. (ויל”פ במחבל שדקר ופצע אך לא הצליח לרצוח כי תפסוהו, ובנכרים מחשבה רעה מצטרפת למעשה, ובפרט שבא לרצוח, רק עצרוהו שלא ברצונו).
 
ובדבר דיונו על הריגת נכרי בשעת מלחמה, הנה דברים מפורשים הם בירושלמי קדושין פ”ד הי”א דבשעת מלחמה טוב שבגויים הרוג, וכ”ה במסכת סופרים פט”ו. וכ”כ הנמוק”י (ע”ז כב, א) וז”ל: “בירושלמי דקדושין מפרש הא דאמרינן טוב שבגוים הרוג, היינו בשעת מלחמה, כדכתיב הירא את דבר ד’ וכו’ ויקח שש מאות רכב וגו’, ואף על גב דסתם גוים עובדי ע”ז ועוברין על שבע מצוות, אין מורידין אותן, דבשאר אומות כתיב והיה כל העם הנמצא בה והיו לך למס ועבדוך”, עכ”ל. ועי’ רמב”ם רוצח פ”ד הי”א ותוס’ ע”ז כ”ו ד”ה ולא ותוד”ה איזהו, ובמכילתא וברבנו בחיי פ’ בשלח בזה, וקיצרתי מאפס פנאי כעת.
 
דוש”ת המברכו בברכת הכרת טובה גדולה
 
שמואל ברוך גנוט
מח”ס משנת תפילין,שלהידקייטא, ויאמר שמואל, דבר למועד

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 6 שנים

לרב גנוט שלום רב.
הגיע אליי מכתבך לרב רייזמן ובו הערות על הריגת גוי. לא קראתי את המאמר המקורי, אבל בהערות כאן הדברים חמורים ביותר ולענ”ד שגויים בתכלית בפרט למעשה. אעיר בקצרה מאד, ותן לחכם וחכם עוד.
הריגת גוי אסורה מה”ת מדין “שופך דם האדם” אלא שאין בזה עונש מיתה בבי”ד. ובחינוך כתב שאסור להרוג כל בר קיימא.
אמנם בפוסקים שהבאת נראה לכאורה שיש היתר להורידו לבור אם אינו מקיים ז מצוות דידהו, ולכאורה מכאן עולה שהאיסור הוא רק בגר תושב. אבל לענ”ד זה לא מפני שבגוי כזה אין איסור רציחה אלא מפני שחזקתם חשודים על שפיכות דמים (בפרט כשנמצאים עמנו בקשרי מלחמה). ועוד כתב הרמב”ם בפיהמ”ש ב”ק (לז או קיג) על השבת אבידה שמה שלא משיבים להם אבידתם הוא מפני שהם נוהגים כחיתו יער, ומכלל דבריו נלמד שכשאינם נוהגים כן האיסור חוזר למקומו ודינם כישראל (גם אם לא קיבלו ז מצוות כגר תושב).
והנה, ידועים דברי המאירי שהגויים בזמננו שגדורים בנימוסי האומות דינם שונה, והרי הם כישראל לכל דבריהם. ובמאמרי הראיתי שאין זה מפני שאינם עוע”ז או שיש להם גדר של גר תושב אלא הוא דין חלוט. ואולי מקורו בדברי הרמב”ם הנ”ל. ובפ”ח דיומא המאירי מתיר אף לחלל שבת (בפשטות גם במלאכות דאורייתא) להצלתם.
וביאור הדברים הוא שנשתנתה חזקתם של הגויים, שבימי חז”ל והראשונים הוחזקו כרשעים שנוהגים כבהמות, אלא אם קיבלו עליהם ז מצוות. לכן קבעו שאין כלפיהם שום חיובי בין אדם לחברו ואף איסור רצח ליכא. אבל האידנא המצב שונה בתכלית, וחזר הדין למקומו. וחלילה לדון בדברים חמורים אלו לאור דברי פוסקים ששקלו טרו בזה ממקורות חז”ל בלי לדון למעשה בימינו. וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה?! ישתקע הדבר ולא ייאמר.
ומשעת מלחמה אין להביא ראיה לשום דבר כמובן, ובפרט שדיני המלחמה תלויים בהסכמת האומות (ראה מאמרי הרב שביב בתחומין ועוד), והאידנא כמובן הדין הבינלאומי השתנה מאד ב”ה. ולענ”ד יש גדר דינא דמלכותא להסכמת כל האומות.
ומעל הכל, כל הדיון הזה הוא רק במישור האיסור ההלכתי. אבל במישור המוסרי אין היתר להרוג שום בריה שבעולם אלא אם יש הכרח גמור בזה. הרי אף צמחים יש בהם משום בל תשחית, וכיצד לא יחוס על נינוה העיר הגדולה. וכי גרעו בני אדם מצמחים ובע”ח? וכעין זה בתורת דיני המשפטים של ר”ש שקאפ שנאמרה לגבי דיני הממונות, שאף אם אין איסור תורה בגזל גוי יש איסור משפטי בזה (שגם הוא כאיסור דאורייתא), וקו”ח הוא לנפשות.
והנלענ”ד כתבתי.

השאר תגובה

Back to top button