בעקבות שיחתך אצל דניאל דושי
שלום הרב אברהם,
תודה רבה על השיחה אצל דניאל דושי, היה מעניין.
רציתי לשאול שאלה על הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי, יש שם נקודה שאני חש שכמעט תמיד מתעלמים ממנה.
לפני כן, הערה קצרה, במשל שנתת על 14 אותיות שנבחרות באקראי ויוצא "להיותאולאלהיות", קצת מוזר שהבאת את נימוק הנגד החלש של "כל פעם מקבעים אות ברגע שההגרלה מוצלחת ועוברים אל האות הבאה" יש נימוקים חזקים בהרבה בסגנון הקוף המקליד או דברים בניחוח חוק ה 0-1 של קולמוגורוב, אבל אני בטוח שאתה מכיר את כל אלו ובכל מקרה, נכתבו על הדברים האלו ספריות שלמות.
העניין העיקרי שמציק לי הוא כזה, הרושם שלי הוא שכל טיעון בסגנון הפיסיקו-תאולוגי (להוציא טיעון כגון טיעון מן המסורת, שגם הוא לא משכנע בעיני) מנוסח כמעט תמיד בצורה הבאה:
נניח שאין אלהים (הסבר אלטרנטיבי כלשהו/הכל מקרי) נגיע לסתירה (נניח איך אתה יכול להסביר את המורכבות) ולכן אתה מתחייב להסיק שיש אלהים – מה שמכונה הוכחה על דרך השלילה, נניח A, סתירה, לכן NA (not A).
משום מה כולם מתעסקים בשאלה האם A מובילה לסתירה, ויש ממש מירוץ חימוש בין האסכולה שמשכללת את A לזו שמשכללת את הטיעון שמוביל לסתירת A.
אבל לי מפריע משהו אחר לחלוטין, A היא לא היפותזה בודדת שאומרת "אין אלהים", היא מחלקה של אינסוף היפותזות, גם ההיפותזה "הכל באקראי" לא באמת מוגדרת היטב, אפשר להגדיר אותה בצורה קונקרטית באינסוף דרכים (או לפחות הרבה דרכים שונות מהותית) וגם אם A היא היפותזה בודדת, NA היא מחלקה אינסופית שמכילה גם הסברים שונים ומשונים שאנחנו לא יכולים להעלות על הדעת.
עבורי זה לא פעלול אינטלקטואלי, בגיל 16 כל המחשבות שלי היו נתונות לשאלות האלו, עבר מאז הרבה זמן אבל זה עדיין נראה לי כמו פער גדול, נניח שטרחת והגדרת בצורה מדויקת היפותזה שלא מניחה את קיום אלהים והגעת לסתירה, המסקנה שזה מוביל להסביר היחידי שכל ילד יכול לדמיין (לא בא להגחיך, אני אדם מאמין, פשוט אלהים היא היפותזה מהסוג שעוד ניתן לדמיין, וכמה שהיא מורכת, היא פשוטה במובן מסוים) שקולה בעיני ליומרה שהבנת את כל המערכת הזו שנקראת הקיום ולכן הבנת שהיפותזת אלהים היא היחידה שיכולה להוות הסבר ל NA שאינו מכיל סתירה שתתגלה יום אחד.
עוד נקודה חשובה, בדרך כלל בשלב הזה בדיון אני מקבל תגובה דומה לזו שסביר לקבל בתרחיש הבא (דוגמא גרועה, אין לי בשלוף): איש עובד בחברה יציבה 15 שנה, כולם היו מרוצים, יום אחד הוא כותב פוסט זועם ולא ליברלי בכלל , מהסוג שההנהלה ממש שונאת, חודש אחרי, במקרה, קוראים לו למשרד ואומרים שהביצועים שלו התדרדרו לאחרונה, והם נאלצים להתייעל, תכלס זה במקרה לא?
התגובה הממוצעת תהיה, ייתכן, אבל אף אחד לא מאמין בזה.
כאשר אני מעלה את הטיעון שלי בפני אנשים לרוב גם אקבל תגובה בסגנון "בסדר, אז אולי יש איזה הסבר הזוי אחר שיכול להסביר את מה שקורה, אבל תכלס אם זו היתה התלבטות בחייך האישיים, בחיים לא היית מהמר על זה כי זה כל כך קלוש".
זה לא טיעון, זו אינטואיציה, ויש אינספור דוגמאות לכמה האינטואיציה גרועה כשאנחנו מתרחקים מעט מעולם הניסיון הסטנדרטי, אין מניעה לחשוב שכאשר נתרחק לגמרי (מה זה לגמרי בכלל במובן הזה) האינטואיציה שלנו לא שווה כלום.
בעיני, להגדיר "מרחב הסתברות" להיפותזות שונות ולומר מה סביר מאד ומה קלוש ביותר, גם מכיל בתוכו את היומרה להבין את המערכת עד הסוף, על כל אינסוף ההיפותזות שלה.
אגב, יש טיעון אחד שאני משמיט כאן.
ניתן לטעון כי "מי אמר שהקוסמוס מציית לכלל: משהו הוא A או NA אך לא שניהם בו זמנית", יש לי כמה הסברים למה אני נמנע ממנו אבל גזלתי ממך מספיק זמן.
תודה רבה,
שלום רב.
תודה על התייחסותך.
את הטיעון הזה פירטתי יותר בספרי 'המצוי הראשון', וברור שבשיחה כמו שניהלתי עם דושי לא ניתן באמת להציגו במדויק.
1. לא עסקתי שם בטיעון של הלהיות או לא להיות אלא הבאתי את הגרסה הזאת כדוגמה לטיעונים חלשים. הקוף המקליד הוא עניין אחר לגמרי, והוא מניח הרבה מאד ניסיונות. גם בזה עסקתי שם ובספרי אלוהים משחק בקוביות. רק אעיר שגם זה טיעון חלש למדיי בעיניי.
2. איני יודע מדוע בחרת ניסוח מסורבל ולא מדויק לטיעון הזה. ההנחה שאין אלוהים ממש לא מובילה לסתירה. היא פשוט לא סבירה (כי המורכבות לא מוסברת כך. וההנחה שהיא נוצרה ללא יד מכוונת אינה סבירה). סתירה זה מונח לוגי חזק מדיי, ולא נכון להשתמש בו כאן.
3. איני יודע לאלו אינסוף גרסאות אתה מכוון. בעיניי יש אחת ורק אחת: אין יד מכוונת בבסיס היווצרות היקום וחוקיו. זה הכל. בה במידה ההיפותזה שיש אלוהים אין לה אינסוף אפשרויות אלא רק אחת: יש יד מכוונת (קוראים לה אלוהים, אבל זה רק שם).
4. הלוגיקה אינה תוצאה של ניסיון אלא היא אפריורית. ההנחה שלא סביר שדבר מורכב נוצר מעצמו גם היא לא תוצאה של ניסיון. מעבר לזה, אין שום סיבה לזנוח אותה גם ביחס ליקום כולו, אם היא פועלת על כל חלק שלו.
5. הדוגמה של העובד ממש לא מוצלחת. שם באמת יש שתי אפשרויות פרשניות, ואף שיש עדיפות לזו שנתלית בקורלציה זו עדיפות לא מכריעה. אבל יקום מורכב להפליא שנוצר במקרה זו היפותזה מאד לא סבירה.
6. כל זה לא קשור לאינטואיציה אלא להסתברות וסבירות. זו צורת החשיבה שלנו וזה עובד. הטענה שאולי זה לא נכון היא טענה ספקנית ונטל הראיה הוא על מי שמעלה אותה. האינטואיציות שלנו נכשלות גם ביחס לדברים בעולם שלנו, ועדיין אנחנו מניחים שהאינטואיציה עובדת עד שלא יוכח אחרת. אני לעולם לא מדבר על ודאות אלא על סבירות, לכן דוגמאות נגדיות אינן מעלות ולא מורידות. איני רואה מדוע ביחס ליקום עצמו לא ננהג בצורה דומה אלא אם מתעקשים בגלל מגמתיות לדחות בכל מחיר את הטיעון הפיזיקותיאולוגי.
7. הגדרת מרחב הסתברות לשאלות כאלה היא בעייתית. לדוגמה, חשוב על ערכי הקבועים בחוקי הפיזיקה (כמו מהירות האור, קבוע הגרביטציה וכו'). עקרונית הם יכולים לקבל כל ערך שהוא, ולכן מרחב ההסתברות הוא כל הערכים על הציר הממשי. ההסתברות לכל ערך כזה היא 0 מדויק. ובכל זאת אם נניח שיש הגרלה על ערכי הקבועים (שגם אותה כמובן צריך להסביר: מי עושה את ההגרלה הזאת? מהו המכניזם הזה ומי אחראי לו?), הסיכוי לכל תוצאה הוא 0. וגם זה רק אם אתה יודע מראש שההתפלגות היא אחידה (גם זה נתון שאין לך שום דרך לדעת אותו). ובכל זאת בפועל יש לקבועים הללו ערך מסוים שהוא מאד מיוחד (טיעון ה-fine tuning), ולא סביר שהוא נוצר במקרה. זה טיעון מצוין בלי שיש לך מרחב הסתברות מוגדר.
8. באשר לטיעון שאותו "השמטת" כאן, אתה מניח שחוקי הלוגיקה הם עניין קונטינגנטי. אבל זו טעות. מדובר בחוקים הכרחיים שנכונים לכל מציאות ולכל מצב. בלי שום קשר לניסיון ולקוסמוס שלנו. כתבתי על כך לא פעם באתר שלי ובמאמרים, ושם טענתי שגם הקב"ה בכבודו ובעצמו 'כפוף' לחוקי הלוגיקה (כי זזו לא כפיפות. חוקי הלוגיקה אינם חוקים באותו מובן שחוקי הטבע הם חוקים. זו רק שגרת לשון לא מוצלחת).
אגב, לא יכולים להיות לך הסברים מדוע אתה נמנע ממנו, שכן ההסברים הללו עצמם ינוסחו במסגרת של הלוגיקה הקלסית (כלומר אם אני מקבל אותם לא אקבל את היפוכם). אין לנו אפשרות לדבר על משהו שמחוץ לחוקי הלוגיקה, גם אם נתייחס למציאות אחרת ודימיונית ככל שנרצה.
חג שמח ובשורות טובות,
תודה רבה, אחשוב על הדברים ובעת הצורך אגיב דרך מערכת השו"ת,
מבקש סליחה אבל התייחסות קצרה ל 2 נקודות:
3. זה עיקר העניין מבחינתי, A היא ההנחה שאין כיווניות (באין מושג מתאים יותר שאני יכול לחשוב עליו כרגע), כאילו במרחב האפשרויות אין העדפה בין הסדר לכאוס, בין צורות מסוימת לפיזור אחיד.
שלילתו, מה שאתה מכנה "יד מכוונת" (הרי לא באמת הגדרנו "יד") היא שיש כיווניות לקיום, שאנחנו לא בסוג של random walk (אנא אל תצמד לדוגמא, זה סתם כדי להמחיש את הרעיון) הכיווניות הזו לא מעידה על תודעה/רוח/רצון/כוונות או על משהו שאנחנו נגדיר כישות במובן שאנחנו רגילים לחשוב עליו.
הכיווניות הזו אינה היפותזה, היא אוסף עצום של היפותזות.
8. כתבת "השמטת" אבל אני לא מתחמק.
כמו שכתבת, כל טיעון יתבסס על חוקי הלוגיקה.
אישית, לא התכוונתי לכתוב טיעון במובן הפורמלי בכלל אלא טיעון "מוסרי" ללא שום יומרה אובייקטיבית.
אדם ניכר במעשיו ובמחשבותיו הכמוסות הרבה יותר מאשר בדיבורו ובכתיבתו, והחיים שלי מעידים על זה שאני מאמין בחוקי הלוגיקה, עד כדי הימור על החיים בעצמם, ולכן לא נראה לי "הוגן" להשתמש בטיעון הזה.
3. איני יודע מהי כיווניות. השאלה האם יש משהו/מישהו שעשה את העולם או שהוא נוצר בדרך אקראית. זה מוגדר היטב לטעמי. אין כאן שום אפשרות נוספת, כל עוד לא נכנסים לשאלה מהו אותו משהו.
8. לא הבנתי מה כאן לא הוגן. טענתי היא שאין שום אפשרות לחרוג מ"חוקי הלוגיקה", לא ביחס ליקום, לא ביחס לאלוהים ולא ביחס לשום דבר אחר. אין לזה שום קשר למוסר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer