דאו' ודרבנן

שו”תקטגוריה: מטא הלכהדאו' ודרבנן
הראל שאל לפני 2 חודשים

ישנם מקומות שחכמים שינו את הגדרים הנדרשים ע”פ דין תורה, כגון חשש למים שאין להם סוף במקום הסתמכות על רוב (אני לא בטוח שאני מדייק כשאני אומר שזה היה טעם ההיתר), ועוד. רציתי לשאול מה ההיגיון של חכמים להחמיר במקרים כאלה, הרי לתורה זה היה בירור מספיק. וכן להפך במקומות שחכמים מקלים נגד דין תורה, מדוע זה הגיוני.
חשבתי בכמה כיוונים (אשמח לשמוע את דעת הרב עליהם, ולשמוע הצעות נוספות), אבל לא מספיק התברר לי: א. ההלכה מדבר על מציאויות סטנדרטיות, אבל יש מקרה קיצון שא”א לכלול בה. נראה לי שזו תשובה גרועה, ראשית כי ההלכה מאוד יורדת לפרטים ומתעסקת במקרים רחוקים, ושנית כי חכמים שינו לא רק במקרים נידחים ורחוקים. ב. יש התקדמות תמידית של המציאות, ודברים שהיו הגיוניים בעבר מפסיקים להיות הגיוניים (מוסרית וכדו’). זה מסביר הרבה דברים, אבל לדוג’ את המקרה של משאל”ס זה לא, ובטח עוד הרבה דברים.
בקיצור, אשמח לתשובה טובה, תודה רבה!

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

שלום. קשה לדון בלי דוגמה ספציפית כי השאלה לא מוגדרת היטב. לגבי עגונה ומים שאין להם סוף, זו דוגמה גרועה כי כולה יושבת על תקנת חכמים לקולא להתיר עגונה לשוק על סמך עד אחד (וחזקה דייקא ומינסבא).
ככלל, יש מצבים שבהם יש חלוקת תפקידים בין התורה לבין חכמים, ולכן ההלכה היא מדרבנן. למשל, תקנת השוק (לא להוציא מאדם שקנה בתום לב חפץ גזול). הרי אם חכמים תיקנו זאת אז כנראה שכך נכון. אבל אם כך, אז למה התורה לא קבעה זאת בעצמה? תשובתי היא שהתורה אומרת מה עיקר הדין, ומעיקר הדין יש להשיב חפץ גזול. חכמים תפקידם לקבוע מה עושים בפועל מבחינת הצדק והסידור החברתי. זו חלוקת תפקידים ולא שאלה של נכון ולא נכון.

הראל הגיב לפני 2 חודשים

אני יודע שמים שאין להם סוף יושב על תק”ח להקל, אבל גם קולות של חכמים נגד התורה צריכות הסבר, לא?
דרך אגב, אם יהיו ב’ עדים על בעל שטבע במים שאין להם סוף, נתיר?

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

ברור. והסברתי באופן אחד. לא מבין מה הקושי שלך.
ברור שלא. הרי ייתכן שהוא יצא ולא ראינו. במקרה הרגיל מדובר שהיו עדים שראו אותו טובע.

הראל הגיב לפני 2 חודשים

ההסבר שהרב נותן מסביר יפה את המקרה של חפץ גזול, אבל חשבתי שבעגונות ההסבר לא כ”כ מתאים, בגלל שזה דברים של בין אדם למקום, שם אני פחות רואה את הצד הסידורי החברתי.
והשאלה ששאלתי בדרך אגב לגבי השני עדים כיוונה לבחון האם החומרא של מים שאין להם סוף זה דוקא איפה שסומכים על הקולות, או שההגדרה הדרבננית התנתקה מהטעם שמחמתו היא נוצרה.

הפוסק האחרון הגיב לפני 2 חודשים

“התורה אומרת מה עיקר הדין, ומעיקר הדין יש להשיב חפץ גזול. חכמים תפקידם לקבוע מה עושים בפועל מבחינת הצדק בסידור החברתי.”

התורה אומרת מה הדבר הנכון מבחינת הצדק והסידור החברתי.
וחכמים תיקנו תקנות כי הצדק והסידור החברתי אינם מעניינים את בני האדם.

השאר תגובה