דוחה אותי הדעות והמעשים שלהם

שלום.
התחושה מוכרת לי היטב, ולצערי זה מאפיין לא מעט רבנים מכל מיני גוונים. שאלת שני סוגי שאלות: פרקטיקה (מה כדאי לך לעשות) ותיאוריה (מה גורם לזה).
לגבי הפרקטיקה, אתה צריך לנסות ולראות האם בשיעור שהם נותנים יש דברים בעלי ערך? בדרך כלל לא. אם מנצלים את השיעורים הללו כדי להעביר השקפות עולם ולא ללמוד תורה (מה שאני מכנה תורה בחפצא), אז אל תלך לשם. אם יש בשיעורים דברים בעלי ערך, אני מאמין שתוכל לנקוט במדיניות של תוכו אכל קליפתו זרק. אם אתה מרגיש שאינך יכול, לדעתי זה אומר שגם השיעורים עצמם לא באמת שווים הרבה. לצערי גם זה מאד רווח.
השאלה מי גרם להם, אני חושב שזו לא דווקא התורה, אלא שילוב של אמונה פנאטית וסגירות, שמאפיין אמונה דתית, גם יהודית. זה כמעט בלתי נמנע כקורלציה, וצריך לעבוד קשה כדי להימנע מזה ולהישאר מאמין ברצינות. מכאן גם תבין שאם אינך מוצא את השילוב הבעייתי הזה בחוץ, זה לא בהכרח בגלל שהאנשים שם טובים יותר אלא יותר מפני שאין להם אמונות גדולות בשום דבר. בכל מקום שיש אמונות תוכל למצוא את אותה רדידות ומגמתיות. לא תמיד, אבל בכמות גבוהה. צריך לעבוד קשה כדי לא לשפוך את התינוק עם המים, כלומר להישאר ברצינות עם אמונותיך בלי לשלם את המחירים המתלווים. אני אומר זאת מחוויה וניסיון אישי שלי. תחושותיי דומות מאד, וזו הסיבה שאיני חס על כבודם של רבנים כאלה, מפני שלדעתי מאד חשוב לומר זאת ביושר ובקול רם ולא להשאיר את המשחק הנימוסי ערכי השלום והאחדות, שמביאים אותנו לתחושות הקשות הללו, שבעקבותיהן רבים נוטשים את הדרך, ובצדק מה.
כאמור, אם חשקה נפשך בחכמת ישראל, אינך חייב לחפש אותה בשכונה שלך. העולם היום פתוח, ואתה אפילו לא צריך לצאת מהבית. יש אינטרנט וזום ושיעורים בכמויות לכל דורש. לפעמים תוכל לשמוע שיעורים טובים גם מרבנים כאלה, אם ההקשר הוא לימוד תורה באמת (הלומר הלכה ועיון תלמודי) ולא ערבי עיון קהילתיים שלפעמים מנוצלים לתעמולה ואג'נדה 'חינוכית', בנושאי 'אמונה', 'מחשבה' וכדומה (כמו הפורמט שמכונה 'שיעורי נשים', שלפחות בקהילות נורמליות ברוך השם כבר עובר אט אט מן העולם). מאלו הרחק רגליך.
סוף דבר הכל נשמע, את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.