דיון על חק האוסר צריכת זנות שעלה שוב לאחרונה

בימים שקדמו למלחמה עלה שוב לכותרות הנושא  הסוער  לדיון ציבורי, גיבשתי מספר תובנות שהייתי מעוניין להעמיד למבחן לאור גישתך הכללית להלכה, מוסר וחברה מודרנית. דווקא מתוך דבריך – בספרים, בפוסטים ובדיבייטים – ומתוך כלים הלכתיים-מושגיים שאתה מציע, אני מבקש להציב שאלה למעשה שעשויה להפתיע חלק מהקוראים, אך לדעתי נובעת מתפיסה ישרה ונאמנה להלכה במובנה העמוק.
אני מבקש לנסח את השאלה על רקע שלושה מישורים: הלכתי, מוסרי וחוקי – ובקצרה:
אם נרצה לנתח ולזקק את המאפיינים הבעייתים לכאורה ממה שאני יכול ללקט מתוך דברי הרב (ולאו דווקא בהתייחסות מפורשת של הרב לנושא עצמו וכפי שיובן להלן מהמשך הדיון) יש לנו לדון בשלוש הבטים בעייתים "לכאורה" (אני מדגיש לכאורה כי כפי שנראה בהמשך לאחר הטיפול ופירוק המוקשים הרי ממילא המסקנא תהיה כמובן כאמור מפתיעה) 
בהבט הלכתי: ישנה הגמרא הידועה לכל בר בי רב קידושין דף מ עמוד א: "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו ויתעטף בשחורים, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא" הרב כבר האריך בהרבה מקומות בעניין פסיקה "מסדר ראשון" כמו למשל במאמר האחרון "על מעמד החילוני בימינו" על כך שאנו לא צריכים לא סקירה על הגישות הקיימות והמחלוקות לגביהן. וכלשון הרב  "שניתוח מושגי ושכל ישר מביאים אותנו ישירות לארץ המובטחת" אני רוצה לחדד יותר מכך, שאני אפילו לא זקוק לחידושים גדולים כפי שהביא והאריך הרב בספר השלישי מהטרילוגיה "מהלכים בין העומדים" בנוגע  לתורה שיטתית של שינויים אורתודוקסיים שיוצרים הלכה דינמית, על פי ארגז הכלים שמצוי בה עצמה הבוחן את מעמדה של ההלכה במסגרת האמונה היהודית, ואת סוגי הסמכות השונים, את ערך האוטונומיה ואת יחסו לשאלת האמת, את דרכי הפסיקה השונות, בפרט בסיטואציות לא מוכרות, את שאלת הסמכות ההלכתית, את מקומה של מדיניותו של הפוסק בתהליכי הפסיקה, את היחס בין הלכה למוסר ואת המחויבות לערכים חיצוניים ולמודרנה, אלא כאמור לעיל שכל ישר בלבד).ונחזור לגמרא הנ"ל בניגוד אולי להבנה המוטעית שהורגלנו לחשוב בישיבות שיש כאן איזו אמירה בין השורות של "איסור כמותי" שבעצם הדבר אסור, רק אם כבר אתה חוטא עדיף למעט באיסורים, לדעתי יש כאן אמירה בדיוק הפוכה של "התר מהותי"  הלכתי, {אם כי לא גורף כדרכן של דברים}  ועל אותו משקל בדיוק של התר יפת תואר שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כאן מדובר לא סתם ביצר הרע רגיל שאנו צריכים להתגבר עליו ולא לעבור על האיסור, אלא על אותו "יצר הרע" המוגדר בהלכה שהנתקף בו הינו בגדר אנוס (הבהרה: זה לא חייב אפילו להיות יצר המוגדר בחק הישראלי "דחף בלתי נשלט" אפילו פחות מכך בדיוק כמו שהלכתית ההלכה מכירה בזה שהסטטוטס של  אישה המפתה גבר הינו בגדר "אנוס" ולא להפך כמובן) וכלשון הגמרא אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, (אמר הכותב: משמע להדיא שזו לא סתם יצר הרגיל שנידרש מאיתנו להילחם ולנצחו כבד"כ  אלא מדובר כאן בהתגברות מיוחדת של יצר ברף הכי גבוה של עשר בסולם ריכטר שווה ערך למלאך שדחף את יהודה לעשות מה שעשה עם תמר שלא מצאנו באף מקום בחז"ל שהוא נענש על כך מלבד משמעות חרוזית פיוטית בסליחות של האשכנזים באלול) ואומרת הגמרא בלשון אקטיבית "ילך למקום שאין מכירין אותו ויתעטף בשחורים, ויעשה מה שלבו חפץ", רק בתוספת של תנאי הסתייגותי ש"אל יחלל שם  שמים בפרהסיא" כלומר יעשה את זה אך ידאג לפחות שזה לא יתפרסם, וברור ופשוט ואין צריך לומר שאם איסורי דאורייתא של מעשה ביאה ממש אזלא מניה אזי ק"ו בן בנו של ק"ו איסורי לא תתורו שהוא יותר קל מגופו של מעשה ושלא נדבר איסורי דרבנן שהרי  "הם אמרו והם אמרו"
בעייה שנייה מוסרית: זה משוכה הרבה יותר קלה מאחר ומדובר בהסכמת שתיהם ובתשלום מצטבר שווה ערך ואף יותר מכל מתכנת בכיר במשרד הביטחון, כל מה שחידש הרב בדיבייט הידוע מול ירון ידען גבי פרשיית אשת יפת תואר שעדיין יש כאן בעיה מוסרית מלבד שזה חידוש גדול כשלעצמו ודעת הרב  היא יחידאה בעניין זה, "וערבא ערבא צריך"
כאן אף לשיטת הרב יהיה מותר מאחר שכל דברי הרב שם לאיסור היתה מחמת שמיירי בלוחם שבא לאנוס אותה נגד רצונה ואפילו הכי התירה לו התורה, וזה אכן יכולה להוות אולי עילה לאיסור מוסרי, מה שכאמור כאן לא שייך כלל, אז מה היה לנו כאן? "בן אדם למקום" אין כאן ו"בן אדם לחבירו "אין כאן אז איזה שיריים של קרינה איסורית נשאר לנו? נדה! ומה ששמענו בישיבות איסורים בנוסח של "בן אדם לעצמו" אלו איסורים מומצאים מבית המוסר של המשגיחים ומיותר אפילו לתת לזה גרם של יחס רציני  (ואני לא מקבל את כל טענות המצטדקים והמתחסדים למיניהם בהשפעת תנועות פרוגוסיביות של מיטו ושאר ירקות שהיא באמת לא רוצה רק היא במעמד נחות וכו' וכו' אין מושג כזה בתורה שנטען על מישהו שהוא לא באמת מתכוון כי אין לדבר סוף ואף לו יהא, הרי קיימא לן דברים שבלב אינן דברים וכאן אפילו דברים שבלב אין כאן, ישנם המון בנות מתוך התעשייה שמשתכרות ומתפרנסות יפה שהן עצמן נלחמות להפוך את זה לחוקי ועוד ענף של פרנסה יוקרתי, וטוענות לנורמטיביות כפי שנהוג בהולנד ובמדינות אירופאיות מתוקנות ואף אחד לא מוסמך להחליט בשבילן, וזה עוד מבלי אפילו להזדקק לסוגיא הידועה של תליהו וזבין הנידונה בפוסקים ונפסקה לקולא, בכל מקרה נטל הראייה לנסות למצוא לזה איסור פקטיבי מוטלת על אותם צווחנים ככרוכיא ופשוט)
בעייה שלישית חוקית: הכי קל מכולם א. עד כמה שידוע לי זה עדיין תקוע בוועדות ונעצר על ידי שמחה רוטמן ב.אפילו זה יעבור בחק זה עניין של סיכוי סיכון הנתון להחלטה המסורה בידי כל אחד ויעידו אחוזי הצריכה הגבוהים מכל סוגי וגווני הקשת החברתית, ובזה נשארנו עדיין בעולם החרדי "בנתיב הראשון" שאין מישהו שבאמת מפחד כשיבוא לעולם העליון שישאלוהו על עבירה על חק חילוני ופשוט, אבל ברצוני לחדש חידוש וכאן בעצם שאלתי המופנית לרב דמה שהרב תמיד רגיל לדון מצד "הצו הקטגורי" לדעתי גם זה אין כאן דתמיד החשש הוא שאם כולם ינהגו כך הרי החברה תתפרק, וכאן הרי זה בדיוק לוז הטענה שאם יש הסכמה של שתיהם אין כאן שום התפרקות ושום כלום נהיה כמו מדינת הולנד ועוד מדינות ברשימה של חברות מתוקנות, שזה נתון לבחירתן של הנפשות הפועלות ואף חברה לא התפרקה ממקצוע עתיק זה, כשכל אחד ואחת בעל הבית על עצמו, ואין לאף גורם פונדמנטליסטי זכות כל שהיא לכפות עלי את בעיותיו הרגשיות