האם החושך נברא או שהוא רק העדר אור?

תודה. האם יש משמעות לאמירה שאע"פ שהוא העדר, ייתכן לקרוא לו נברא? כלומר עצם האפרות לריק, להעדר, היא עצמה בריאה?

אולי

רבי סעדיה גאון כותב את הדברים בצורה הכי ברורה:

ספר אמונות ודעות מאמר ראשון אות ג':

"החושך אינו יסוד נגדי לאור, אלא הוא העדר האור, ומאין אני אומר שהחושך אינו יסוד נגדי לאור, משלש ראיות. האחת שאין האדם יכול ליצור יסוד, והנה אנו רואים שכאשר הוא עומד בשמש ומאהיל על כפו בכפו יהיה ביניהם חשוך, נמצא שהאדם לא יצר יסוד החשך, אלא הסתיר את האור מן האויר אשר בין שתי כפותיו, ולפיכך החשיך מפני שנעדר האור. והשנית שאני רואה שיש לאדם צל כאשר הוא עומד לפני נר אחד, וכאשר אנו מקיפים אותו נרות רבים לא יהיה לו צל, והרי אין ביכולת האדם להשמיד יסוד מן היסודות, אלא המציא את האור שהיה נעדר במקצת האויר המקיף את האדם. והשלישית אני לא ראיתי שני גופים נגדיים ייהפך אחד מהם ויהיה השני בשלימות, כמו שלא יהפך המים לאש ולא האש למים, וכאשר ראיתי את האויר החשוך נעשה מאיר ידעתי שאין החשך נגדי לו…
ואני יודע, כי ה' כבר תאר את עצמו שהוא יוצר אור ובורא חשך ואומר במה שתואם את המוחש הזה שהוא ברא את האויר המקבל אור וחשך במציאות ובהעדר והוא כעין מה שאמר אחריו עושה שלום ובורא רע, ואנחנו מסכימים שהחכם לא יברא רע, אלא ברא את הדברים שאפשר שיהא בהן שלום ורע לאדם לפי בחירתו, שאם אכל מן האוכל כדי צרכו ושתה מן המים כדי צרכו יהיה זה שלום, ואם לקח מהם יותר מכדי סבלו יהיה זה רע, וכמו שנבאר במאמר הרביעי בענין הצדק. אבל יוחסו האור והחשך שהם בריאתו, נגד זדון הטוען את השניות ולפיכך אמר יצר אור ובורא חשך, והודיענו עוד כי לאור ולחשך יש תכלית וגבול".

ובפשטות, זהו גם פירוש הדברים ב"ספר הבהיר" פרק א אות יג:

"ישב ר' בון ודרש מאי דכתיב (ישעי' שם) יוצר אור ובורא חושך, אלא אור שיש בו ממש כתיב בו יצירה, חשך שאין בו ממש כתיב ביה בריאה, כמה דאת אמר (עמוס ד, יב) יוצר הרים ובורא רוח. ואי בעית אימא אור שיש בו הויה דכתיב (בראשית א' ג) ויאמר אלהים יהי אור ואין הויה אלא ע"י עשיה, קרי ביה יצירה, חשך דלא הוה ביה עשיה אלא הבדלה והפרשה בלבד קרי ביה בריאה כמד"א הבריא פלוני".

עם כל הכבוד אבל חושך הוא לא היעדר אור, אלא נדחה מפני האור.
אני אסביר.
הרמב"ם במורה נבוכים חלק שני פרק ל כותב שהיסוד שיוצר את החושך הוא האש, והאש במקור היא שחורה וקרה, רק שהשם הלביש על האש הנראית לעינינו את החום ואת האור.
וממשיך הרמב"ם ואומר שאם יסוד האש היה בוער גם הוא, כל החלל שמחוץ לכדור הארץ היה בוער כל הלילה וכל היום. מחזה קצת מלחיץ לדעתי יותר מחלל ריק.
אז החושך שולט בכל מקום. אבל על ידי אור אנחנו דוחקים אותו לפינה, סוג של צמצום בשטח שלו, אך עדיין בפינות וברצוות שהאור לא מגיע אליהם אע"פ שהחדר מואר יש שם אש שחורה, שהיא בעצם החושך. וכשנכבה את האור החושך יחזור למקומו.
הרמב"ם שם מוכיח את זה מפסוקים מפורשים.
אז החושך בעצם הוא בריאה שיכולה להתקיים בהיעדר האור, וכשיש אור אז החושך נדחק.
עוד חומר בעניין מצאתי בקישור הבא:
https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9A&mobileaction=toggle_view_desktop

כלומר יש רמב"ם מפורש שלחושך יש ממשות. מש"ל. 🙂

אז אם החושך הוא "אש שחורה" ומישהו (אלוהים?) מחליט לכבות אותה מה נוצר תחתיה? אש לא שחורה? או שמא האש השחורה היא נצחית בהגדרה ואז יש מניעה לוגית לכבותה?
ועוד שאלה שקשורה שעולה על דעתי: האם יש קיום פוזיטיבי לטימטום? מעין "טימטום שחור" כזה המאיים על החוכמה (הלא שחורה, כמובן)? באתר חב"ד יש תשובה גם לזה?

גם המדע בתאוריית המפץ הגדול שהיא מוסכמת על רוב ככל המדענים לסוגיהם טוען שישנו "חומר אפל" שעושה פעולות כאלו ואחרות שבלעדיו היקום לא היה יכול להתקיים. ומשכך לא הייתי קורא לדבר הזה "טימטום" אלא שם אחר שהרמב"ם נתן לחומר הזה, ומה לעשות שהרמב"ם לא ידע את כל ההגדרות של הפקולטה ללשון עברית מאחר והוא חי לפני 850 בערך.
ולפני שתוקפים חזיתית ובודאי דברים שכתב הרמב"ם הייתי לוקח קצת זמן למחשבה.
אפשר לחפש בגוגל מהו חומר אפל. ואז תבין שלמרות שהרמב"ם חי לפני המצאת הטכנולוגיה כזו או אחרת הוא ידע "קצת" יותר מאיתנו.
ולגבי החושך בהחלט יש בו ממשות. חום עובד על אי סדר של האטומים, וקור ההפך. ולכן יותר קל לחמם מאשר לקרר (מיקרוגל מול מקרר מה עושה את העבודה יותר מהר?), ובחלל הטמפרטורה הממוצעת היא.. 270 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. הוי אומר סדר של אטומים בצורה קיצונית.
ובכל זאת יש שם חושך? המסקנה המתבקשת שאם חושך הוא קר (ומסודר באטומים [תרמודינמיקה]) הוי אומר שיש לו ממשות.
ונמשיך: אם קור הוא יסוד לחושך אז חום הוא יסוד לאור. וכמו שקור הוא לא היעדר חום אלא סדר באטומים, כך החושך הוא לא היעדר אור אלא סדר בחלקיקים. והאור הוא המבולגן בדיוק כמו החום.
נ.ב. לגבי המסה שהחומר האפל גורם (כי למה חומר שנמצא בחלל ריק עם 0 גרביטציה יסתובב סביב משהו?) אריסטו ואפלטון עוד קראו להם "הגלגל".

לא הבנתי. האם החושך – שלשיטתך הוא ישות פיזיקלית (או לפחות יש לו גודל פיזיקלי מדיד) – הוא תוצר של..? אם סילקתי אותו, לא על ידי אלומת אור, מה עומד "מאחוריו"?

זאת הנקודה כמו בחום וקור, אם אני אצליח לסלק את הקור ואת החום לחלוטין מה יעמוד מאחוריהם? זאת שאלה שאין עליה תשובה מאחר ורק שני המצבים האלו קיימים ביקום שלנו. גם אם אנחנו מרגישים "נעים" כלומר לא חם ולא קר, עדיין זה לא אומר שאין חום וקור אלא מידה מסויימת משניהם ביחד.
אם חושך הוא אכן היעדר אור, אזי אנשים עיוורים היו אמורים לראות חושך. כי כל מה שרואים זה אור והם לא יכולים לראות אותו, אזי הם רואים חושך. כלומר כלום.
וזה לא נכון. כי עוורים לא רואים חושך, בדיוק כמו שהכליות שלנו לא רואות מה הולך בתוכם. ולמרות שיש מקום להתפלסף בזה עיוור לא רואה חושך, מאחר ומה שאנו מגדירים כחושך הוא מחמת האור, כמו שהגדרת הקור היא מחמת החום. ועיוור מלידה אף פעם לא ראה אור כך שאינו יודע מהו חושך. אז מה הוא רואה? על מה הוא חושב?
לדעתי התשובה לזה היא כמו משל לעולם דו מימדי, אם נקח ספר ונראה לאדם בעל ראייה דו מימדית מצד אחד הוא יראה את הכריכה מקדימה – רחבה וארוכה. מצד שני יראה את צדו של הספר מאוזן – ארוך וצר, ומצד שלישי יראה את צד הספר מלמטה – צר וקצר. ואם ישאל מכל מה שראה מה מגדיר ספר? התשובה היא הכל, למרות שמבחינתו זה לא הגיוני, אבל זה לא אומר שזה לא נכון.
אז מה יקרה אם לא יהיה חושך ואור?
אולי מה שיקרה אם לא יהיה חום וקור או שנבין מה עיוור כן רואה.
בקיצור, מהבחינה הזו אנחנו חיים בעולם דו מימדי. חום – קור. אור – חושך. רואה – ולא רואה. שומע – ולא שומע. ומה יש באמצע? לא יודעים וכנראה שבזמן הקרוב לא נדע. אבל זה שלא יודעים לא מכריח את מה שרוצים לחשוב.