האם המוסר הוא הוא ההתגלות?

שו”תקטגוריה: אמונההאם המוסר הוא הוא ההתגלות?
פדהצור שאל לפני 3 שנים

לרב שלום,
 
ברצוני להתייחס למחברת החמישית, וליתר דיוק לסבירות שה’ אכן התגלה בעבר.
נגיד שה’ יתגלה לנו היום ויאמר שמכלול המחויבות שלנו הינו המוסר בלבד (כלומר, שאף על פי שהמוסר נראה אולי כאינסטרומנטלי, הוא בכל זאת התכלית של הבריאה מסיבה כל שהיא).
האם אז נמשיך להתייחס ברצינות להתגלות בהר סיני? הרי התכנים של שתי ההתגלויות האלו שונים זה לזה, ולפעמים (אם כי באופן נדיר) אף מנוגדים זה לזה. ובנוסף, לא דומה התגלות שחווים בעצמינו להתגלות המועברת במוסרת מזה אלפי שנים.
נדמה לי שאז היינו סומכים על ההתגלות “בתרא” ונוטשים את הראשונה שלא חווינו אנו.
ובכן, למה שלא נחשיב את האינטואיציה שלנו על נכונות ערכי המוסר כאותה ההתגלות שמצפים מאת ה’ לפי הצעתך? אני מאמין (וכך נשמע גם מדבריך) שרובינו מקבלים באופן די טבעי גם את מציאות ה’ וגם את נכונות ערכי המוסר ש”הזריק” בנו ה’. מובן אם כן שעלינו לא לכבוש ולא להדחיק הצידה את התחושה הזאת, אלא אדרבא לפעול לפיה.
לעומת זאת אנחנו (או לפחות רובינו) לא חשים תחושה כזאת לגבי מעמד הר סיני. כדי להאמין בו עלינו להפעיל כלים מורכבים יותר ואמינים פחות המבוססים על סבירות בלבד.
ואז אשאל: הרי ה’ נוהג גם נוהג לגלות לנו את רצונו כל יום ויום באמצעות ערכי המוסר שהוא מטיל בנו. אם הוא רוצה להורות לנו מסרים אחרים, למה שלא יגלה אותם לנו כפי כשהוא מגלה לנו את ערכי המוסר? למה לצפות מאתנו שנחפש אותם, אם לא מעבר לים אז מעבר לדורות? ומה פשר שקט ה’ במסרים הדתיים (לפחות בימינו) לעומת השידור התמידי של המסרים המוסריים?
 
בכבוד רב
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שנים

פדהצור שלום.
ראשית, יש בדבריך קפיצה לוגית. העובדה שיש בתוכנו תחושה מוסרית לא אומרת שהתחושה הזאת מורה לנו שרק המוסר הוא המחייב. ה”התגלות” המוסרית רק אומרת שערכי המוסר מחייבים. כל השאר אין לנו תחושה לגביו ולכן הוא נותר פתוח. אני לא חושב שנכון לומר שיש תחושה פוזיטיבית שהשאר לא נכון ולא מחייב. לכל היותר אנחנו לא מבינים אותו.
שנית, אני חושב שדיון היפותטי בשאלה מה היינו עושים אם היתה התגלות הוא מיותר ואי אפשר לערוך אותו. אביא לך דוגמה. יש מפרשים שטוענים שאברהם נכשל בניסיון העקידה, כי היה עליו לסרב (מוסרית והגיונית). אחרים טוענים שהוא היה יכול לטעון שמדובר באשליה או הטעיה (השד המתעתע של דקרט), שהרי זה סותר את המוסר ואת ההבטחות של הקב”ה (כי ביצחק ייקרא לך זרע).
מעבר לזה שמדובר בפרשנות שלא הולמת את העולה מהפסוקים, אני חושב שהיא מניחה הנחה שגויה. כל עוד לא חוויתי התגלות אלוקית אין לי אפשרות להבין את משמעותה והאם היא מחייבת או לא. האם ניתן לפרש אותה כאשלייה או לא. חשוב על עיוור שטוען כנגד אדם רואה מדוע הוא מאמין לעיניו. הרי ייתכן שכל זה אשלייה. בפרט אם האדם הרואה צופה במראה לא סביר. העיוור מיד יציע לו לפרש זאת כאשליה חזותית כלשהי. אבל האדם הרואה יסרב לעשות זאת, כי הוא חווה את הראיה וברור לו שהיא משקפת נכון את המציאות. הוא לא יכול להסביר זאת לעיוור, ועדיין ברור לו שזה נכון. כך אדם לא יכול לדון מישהו שנמצא במצב שכלל לא מוכר לו והוא לא חווה משהו דומה לו מעודו. במאמרי כאן הרחבתי את הטענה הזאת (והבאתי גם את דוגמת העקידה):

פסיקת הלכה בשואה ומשמעותה לדורות


לכן כל עוד לא חווית התגלות אין טעם לדון בשאלה מה הייתי עושה אילו הייתי חווה אותה.
באשר לשאלתך למה הקב”ה לא הטמיע בנו את ערכי ההלכה כמו שעשה למוסר, אוכל להביא לך משל. המחוקק מאד רוצה שכל אדם יסייע לחברו שנמצא במצוקה, אבל הוא לא מצווה על כך (עד שהתקבל חוק לא תעמדו על דם רעך, או השומרוני הטוב. יש מדינות רבות שבהן אין חוק כזה). למה? מפני שיש דברים שהחוק אמור לחייב ויש דברים שנותרים לביצוע וולונטרי לא כציות לצו מחייב. גם הקב”ה בחר להכניס ערכים מסויימים לחוק הכתוב ולצוות עליהם, וערכים אחרים הוא מעדיף שנעשה באופן וולונטרי מתוך צו מצפוני שלנו ולא כהיענות לציווי.
ראה למשל במאמרי כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%9F-%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%99/ 

השאר תגובה