האם כל התורה שב"ע מבוססת על שמעון בן שטח?
"דתניא מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכיבש שם ששים כרכים ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל אמר להם אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו והיה שם אחד איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך ינאי המלך לבם של פרושים עליך ומה אעשה הקם להם בציץ שבין עיניך הקים להם בציץ שבין עיניו היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידיה שמו ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך ינאי המלך רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים ויבוקש הדבר ולא נמצא ויבדלו חכמי ישראל בזעם ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך ינאי המלך הדיוט שבישראל כך הוא דינו ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך ומה אעשה אם אתה שומע לעצתי רומסם ותורה מה תהא עליה הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד אמר רב נחמן בר יצחק מיד נזרקה בו אפיקורסות דהוה ליה למימר תינח תורה שבכתב תורה שבעל פה מאי מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל והיה העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה" (קידושין סו)
ינאי המלך הרג את כל חכמי ישראל חוץ משמעון בן שטח שהיה גיסו של ינאי (רש"י) ואחותו (שלומציון המלכה להבנתי) החביאתו.
יוצא מכאן שכל מסורת התורה שבע"פ מבוססת על אדם אחד בלבד – שמעון בן שטח!
ושאלה נוספת שעולה מכך, בתחילת מסכת אבות בפירוט תקופת הזוגות נכתב ששמעיה ואבטליון קבלו משמעון בן שטח ויהודה בן טבאי. אם הם קבלו לפני שינאי הרג את כל החכמים, איך שמעיה ואבטליון לא נהרגו עם שאר החכמים? ואם קבלו לאחר מכן, איך קבלו מיהודה בן טבאי שהיה חכם ונהרג עם כל שאר החכמים?
יישר כח!
לביא
זה לא תיאור היסטורי שכל חכמי ישראל נהרגו שם. קצת הבנת הנקרא. מדובר באגדה וניכר שאינה היסטורית בפרטיה (לא סביר שיש שישים כרכים בכוחלית במדבר, כמו שאין ביצי בר יוכני ולא מיליוני אנשים בהר המלך ובביתר ובעוד מקומות). דרכה של האגדה להציג דברים בצורה מופרזת כדי להמחיש ולזעזע. בזאת גם סרה קושייתך בסוף, שאינה אלא ראיה נוספת לדבריי.
תודה רבה. אכן דברי אגדה בד״כ אינם כפשוטם, אך סיפור זה היה נראה לי דוקא תיאור היסטורי על הריגת כל החכמים מכמה סיבות:
1. הסיפור נראה שהועתק מספר כלשהו, אולי מספרים חיצוניים (לא מצאתי מקור אבל סגנון הכתיבה). לשונות כמו ׳ויאמר׳ או ׳ויבוקש הדבר׳ אינם נשמעים כמו אגדות חז״ל.
2. הסיפור נתמך בכמה מקומות נוספים, כמו בברכות דף מח: ״ ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי, ומדקטל להו לרבנן לא הוה ליה איניש לברוכי להו. אמר לה לדביתהו – מאן יהיב לן גברא דמברך לן. אמרה ליה – אשתבע לי דאי מייתינא לך גברא, דלא מצערת ליה. אשתבע לה, אייתיתיה לשמעון בן שטח אחוה.״
וכן בסוטה מז: ״ כדהוה קא קטיל ינאי מלכא לרבנן שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה ר' יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים״
מקבל שהשאלה ממסכת אבות מחזקת את הטענה שלא נהרגו כל החכמים, לפחות לא יהודה בן טבאי ויש כאן אגדה ככל אגדות חז״ל ולא תיאור היסטורי. אבל הסיפור מכמה מקורות כן מעיד על אותנטיות מסויימת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer