הבהרה ליטאית

לפי הדיבור היומיומי שלנו אין כל הבדל בין פתח לקמץ או ת' דגושה ללא דגושה. כל עוד נוצרו סימני הניקוד האלו זה מלמד שכך זה צורת הדיבור האמיתית והתקנית כביכול, לפי כללי הניקוד הטברני

מהניסיון שלי צורת הדיבור האמתית והתקנית נמצאת בין ההגיה העיראקית להגיה התוניסאית עם תוספת תיקונים מצד עדות אחרות (ההבחנה בין קמץ לפתח וכו'). רק בעדות הללו מבחינים בבגד כפת בין דגוש ללא דגוש בכל האותיות ומבחינים בין ח ל-כ, בין ת ל-ט, בין ע ל-א וכו'. דרך אגב ההבהרה האשכנזית של השם יעקב שכיום נוטים לרשום אותה יענקלה מנסה לשמר את הגרוניות של האות ע. האשכנזים במזרח אירופה זכרו שה-ע היא גורנית ולכן העמיקו אותה עד שנשמע נ.

בדקתי ומסתבר שהעיראקים גם מקפידים על קמץ ופתח. אני חוזר בי. ההגיה העיראקית היא המושלמת ביותר ומי יתן וכל עם ישראל עיראקים (וכך יעלמו כל הבעיות של דיסלקציה וכתיב במדינת ישראל).

רק מעיר שאין שום עדה שיש לה הגיה נפרדת לכל אחת מהאותיות הבאות:
ת דגושה ולא דגושה, ט דגושה ולא דגושה.

הספרדים מבדילים בין ט לת. ת נהגת בקדמת הפה בעוד שט נהגית בצד האחורי של הפה. ההגיה של ת לא דגושה אצל העיראקים היא כth באנגלית (וזה נכון לכלל האותיות הלא דגושות בבגד כפת שבהן הפה נפתח קצת). ט דגושה נהגית כמו כל האותיות הדגושות בדגש חזק בהכפלת העיצורים טט וזה נכון גם לת הדגושה בדגש חזק תת. אם אתה מבדיל בין ט לת אז כמובן יהיה לך הבדל ביניהן כאשר אתה מכפיל אותן.