הגדרת אלוקים כ "מה שהוא מצווה חייבים לעשות"

את הגדרת אֱלֹקים, כפי שהרב תיאר, אני מכיר ומסכים.
מה שעדיין לא ברור לי, זה למה אני חייב לציית.
כלומר, אם חוסר הבנה של דבר מסוים פירושו שלא הבנתי מהו אֱלֹקים – למרות שהבנתי והסכמתי עם שאר הדברים חוץ מזה – אולי פשוט אפשר לומר שזהו הדבר שלא ברור לי.

מהו הביסוס לחיוב הזה?
האם החובה היא חובת הַכרת הטוב?
האם ייתכן שאדם יאמר לעצמו "אני לא חייב", ואכן לא יהיה חייב?
כלומר, ייענש וכו'.
אבל חובה זו – האם היא דבר שאדם מחליט אם להתחייב אליו?

אין לי איך להסביר. זה כמו אדם שמבין את ערכי המוסר אבל לא מבין שהם מחייבים אותו לעשות משהו. אבל ברור שזה לא תלוי בכך שאתה מחליט. כל אדם חייב לציית. אם אינך מבין זאת אתה לכל היותר אנוס. כמו מי שלא רואה עובדה כלשהי, זה לא משנה את העובדה.

נכנס לדיון-

אם חייבים לציית מעצם היותו אלהים ולא בגלל שהתחייבנו לכך
מה פשר השבועה לקיים את התורה שנשבענו בסיני, עד כדי שנשבע לבטל את המצווה לא חל , כי זו שבועה על שבועה כי מושבע ועומד מהר סיני.
הרי הוא מחוייב מעצם הציווי גם בלי שבועה

עד שאתה שואל מדוע להישבע שאל האם נשבענו. אין בדל רמז בשום מקום שהייתה שם שבועה. הגמרא של מושבע ועומד היא כנראה פיקציה הלכתית.
בכל אופן, הקב"ה יכול היה לצוות אותנו בלי לצפות להסכמה, אבל הוא החליט שהוא רוצה רק עם שיסכים. זכותו.

השאלה היא האם כל נורמה צריכה בסופו של דבר להתבסס על אונטולוגיה. מצרף מאמר שראיתי בנושא באתר "לדעת להאמין, https://www.knowingfaith.co.il/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8/%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%AA%D7%94-%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D

אשאל גם על המוסר
מי אמר שחוקי המוסר מחייבים?
במה זו עובדה?
המוסר הוא כמובן דבר חשוב שכדאי מאוד לפעול על פיו אבל לא חובה.
מה זה בכלל "חובה"?