הגהות בגמרא
שלום הרב,
בהמשך למה שדיברנו היום בנסיעה, יש גמרא מוזרה בב"מ עא ע"ב:
רבינא אמר: נהי דשליחות לנכרי לית ליה, זכיה מדרבנן אית ליה. מידי דהוי אקטן, קטן לאו אף על גב דלית ליה שליחות אית ליה זכיה מדרבנן. הכא נמי לא שנא. – ולא היא, ישראל אתי לכלל שליחות, נכרי לא אתי לכלל שליחות.
ברמב"ן הקשה למה הזכיה רק מדרבנן (גם לגבי גוי וגם לגבי קטן) ובסוף כתב:
ויש מרבותינו הצרפתים ז"ל שכתבו לא גרסינן מדרבנן דמדאוריתא היא, וזה נראה שהיה נכון אלא שהגמ' מכחישתו ואין שומעין להגיה הספרים.
האמת שההגהה הזאת מסדרת את הגמרא טוב מאוד. השאלה אם נכון לאמץ את ההגהה הזאת ובכלל האם נכון לעשות הגהות במקום שזה די מתבקש.
בברכה,
כך נהגו לעשות מאז ומעולם (להגיה על סמך שיקולי סברא ופרשנות), עד תקנת ר"ת לא להגיה בתוך הספר אלא בהערה בצד (כמו שעושה הב"ח). אבל גם אחרי תקנת ר"ת עושים זאת, אלא שבצד הספר ולא בתוכו. אם אין מוצא סברתי אחר המפרשים בהחלט יכולים להציע הגהה. כיום יש לנו אמצעים לבדוק את הגרסה בכתבי יד שונים, וזה יכול לחזק (או להחליש) את ההצעות הללו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer