הואיל ואיתעביד בה חדא מצווה

שו”תהואיל ואיתעביד בה חדא מצווה
תמים תהיה שאל לפני 2 חודשים

שבת קי”ז ע”ב. רבי אמי ורבי אסי כי מיקלע להו ריפתא דעירובא שרו עילויה. אמרי הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחרינא. [רש”י. כי מקלע להו, פעמים שהעירוב בביתם ופעמים בבית אחד משאר בני אדם. שרו ביה, היינו ברכת המוציא שהיא התחלת האכילה. שרו, מתחילין.] האם תוכל לבאר סברת ה”הואיל” המופלאה שכאן? מה משתנה בחפצא של חפץ שעשו בו מצווה (או באדם המושלך על תינוק). ואיך העלאת הניצוצות הזאת תורמת למצווה השנייה. ואם כבר אז למה לא לעשות שיקול גלובלי ולחלק את המצוות בצורה שוויונית בין החפצים? (אולי החפצים מתעלים אקספוננציאלית בכמות המצוות?) זה מעין אגדתא? מה כתוב כאן
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

לא יודע. אולי זה עניין פסיכולוגי שממקד אותנו יותר ביחסנו לקודש.

החולק הגיב לפני 2 חודשים

עיין חת”ס שבת (עד’ ע”א) בשם זקנו – ע”פ הגמ’ שם נראה הטעם שדבר שהשתמשו בו למצווה יש לו כבר חשיבות בפני עצמו ועדיף מדבר חדש.
ובעין איה על מסכת ברכות כט’ מבאר דהגמ’ באה להשמיענו דעדיף השלימות באיכות ולא בכמות עיי”ש.

תמים תהיה הגיב לפני 2 חודשים

בחידושי חתם סופר לשבת דף ע”ד לא מצאתי כלום.
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19920&st=&pgnum=43

תמים תהיה הגיב לפני 2 חודשים

עין איה זה בברכות דף לט.
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%95_%D7%9B%D7%94

רעיון יפה אבל את הגמרא זה לא מסביר. הגיוני שעדיף לגדל תלמיד חכם אחד גדול מאשר שניים בינוניים. אבל למשל בצדקה ברור שאין סיבה לתת מאתיים ש”ח לעני אחד במקום מאה ש”ח לכל אחד משני עניים. אז למה חפצים שונים מעניים. ועוד וכי חפצים מרגישים משהו כשעושים בהם מצווה אין זה אלא תימהון. וענייני קבלה אינם שווים לי לבאר הש”ס.
בגמרא מדובר או על תועלת לחפץ או תועלת למצווה השנייה או תועלת לאדם. תועלת לחפץ דבר תמוה וגם דומה לעניים שהזכרתי שאדרבה הואיל וכבר איתעביד בה מצווה ניקח עכשיו חפץ אחר. תועלת למצווה זה ג”כ רעיון בלתי מובן אף שאולי המקובלים ישמחו לתלות על זה כל שלטי הגיבורים. לכן תועלת לאדם (מה שהרב מיכי קרא למעלה עניין פסיכולוגי) זה מה שנשאר ותל”מ.

החולק הגיב לפני 2 חודשים

מחילה. זה לא בחת”ס. אלא בשו”ת חתן סופר סי סח’ (בשם זקנו החת”ס על הסוגיא בשבת עד)

https://hebrewbooks.org/1533

תמים תהיה הגיב לפני 2 חודשים

תודה. אבל האמת שלא מובן לי כ”כ מה שכתוב שם. קראתי בריהטא ואני כותב בלי עיון כה”צ.
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1533&st=&pgnum=212

א. הקשה למה בנר חנוכה אפשר להדליק בפתילה משומשת אבל לא בנר משומש. זה י”ל בנקל כיון שפתילה משומשת היא טובה יותר מפתילה ישנה. לכן מהבהבים את הפתילה בנרות שבת. אבל נר משומש הוא אולי מוכתם ונראה גנאי. ואינו דומה לפת של עירוב שלא עשו שימוש בגופה של פת.
ב. הקשה למה יריעות שנעשה בהם נקב תופרים את היריעה עצמה ואילו אם שני חוטים שנזדמן הקשר באותו מקום לא מתיר אחד ומניח כי לא עושים כך למלך בשר ודם. מה קושיה היא זאת. ביריעות זה תיקון, ועושים גם למלך בשר ודם. ובחוטים מדובר על להשאיר מצב מקולקל וזה לא עושים גם למלך בשר ודם. ועוד שחוט ומלאכתו דבר מועט ולא דומה כלל להחלפת יריעה שלמה.
ג. גם המשך הדברים שם צ”ע ונלאיתי להאריך.
ד. פירושו במסכת סופרים הוא לצערי גם דחוק בפני עצמו כאשר יראה הרואה בעיניו וגם הוא דרך פלפול שנראה כיוצא הרבה מדרך הפשט. ומי יתן וידעתי מה הנאה מצאת בזה.

תמים תהיה הגיב לפני 2 חודשים

ובכל אופן אין שם שום הסבר לסברא עצמה אלא רק יצוא של העיקרון הזה של ה”הואיל” כמות שהוא לעוד הקשרים.

החולק הגיב לפני 2 חודשים

קודם כל שתהיה בריא לא התכוונתי שתקרא את כל התשובה רק את הקטע של החידוש בשם החת”ס.

לגבי החדוש עצמו אני הבנתי כך – הגמ’ הקשתה לגבי “מתיר” בשני חוטין שזה דבר שאין עושים למלך ב”ו. ובהמשך שאלה מ”קורע” – יריעה שנפל בה דרנא קורעין אותה ותופרין בה. קריעה איננה פרימה בקטנה. קריעה היא על מנת לתקן ע”י הגדלת הנקב ויש בזה אולי סוג של תיקון שאינו אומנותי וגם את זאת אין עושין לפני מלך ב”ו. אלא אם אכלה תולעת זורקים ומחליפים. ולכן חידש דמכאן למדנו על חשיבות המעלה של המשומש כעין הואיל וכו’. (מזה נהניתי!)
זכור שהחת”ס חי בימים שהיו מלכים והכיר בהליכותיהם ובמנהגיהם. (ודומני שגם בימינו זה כך)

תמים תהיה הגיב לפני 2 חודשים

ראשית בפני עצמה כמו שכתבתי נראה שאינה קושיה של ממש. אין שום השוואה בין תיקון סטנדרטי (ביריעה) לבין להשאיר קלקול (בחוט. עיין שם ברשי). בחוטים גם למלך בשר ודם האורג ישקיע עוד שתי דקות כדי שיהיה יפה. וביריעה גם למלך בשר ודם מתקנים.
שנית, הגע בעצמך, קושיה פשוטה כזאת בגמרא מיניה וביה בכמה שורות סמוכות התעלמו ממנה כל הראשונים עד שקמתי חת”ס? לכן מובן שבפשוטו לק”מ ואולי אמר את זה לרווחא דמילתא דרך פלפול. וכנראה לא בכדי החת”ס לא כתב את זה בחידושיו. (וכל התשובה שם בחת”ן סופר באמת כולה מקשה אחת. זה לא שהוא סמך על זה לפסק הלכה ואולי הכל שם לפלפולא בעלמא). חוץ מזה שיותר יש הנאה בהסברים מיניה וביה ולא על פי איזה עיקרון ששאוב ממקום אחר ולא הוזכר כאן כלל והגמרא כאילו הניחה אותו כמובן מאליו. בפרט שגם הוא עצמו לא מובן אז מה התועלת לבנות איתו בניינים (אדרבה אין לנו בו אלא חידושו).

השאר תגובה