הזכרת רצה

בעניין הזכרת רצה באוכל בע"ש ומברך בשבת ,
כתב הרמ"א או"ח ס רע"א ס"ו גבי מי שאכל בערב שבת סמוך ללילה ומברך ברכת המזון לאחר שנכנסה השבת וי"א דאינו מזכיר של שבת דאזלינן בתר תחלת הסעודה וכן עיקר וכו"' עיי"ש.
והנה הגרעק"א או"ח ס קפ"ו ס"ב הסתפק מה דין קטן שאכל סמוך לליל גדלתו וברך ברכת המזון ובתוך שיעור זמן כדי שביעה נעשה גדול אי צריך לחזור ולברך ברכת המזון כיון דברכת המזון שברך בקטנותו הוי רק מדרבנן וכעת מחוייב מן התורה ודרבנן לא מהני לדאורייתא חזינן דיש חיוב לברך ברכת המזון כל זמן שהוא שבע מחמת הסעודה שאכל קודם לכן ולכאורה צ"ב מאי שנא מדין רצה שפסק הרמ"א שהולכים בו בתר עיקר הסעודה ולא בתר זמן השביעה דאף אם לא אוכל כלום משחשכה [עיי"ש במשנ"ב] מ"מ זמן שביעה הא הוה לאחר חשכה, וא"כ מה הטעם לא מתחייב בזמן זה להוסיף רצה?
חשבתי בלבי, דהזכרת שבת ור"ח בברכת המזון כאשר נכנס היום הבא אינה קשורה כלל לשאלת רעק"א.
בהזכרת שבת וכו' השאלה איך לברך שלא תהיה סתירה בתוך ברכת המזון, כי מברך בשבת אבל אכל בחול. הזכרת שבת ויו"ט ור"ח אינה חלק מהברכה של הודאה על המזון. אלא מצרפים אותה לברכת המזון.
שאלת רעק"א היא במי שלא היה בר חיובא ואכל ועתה הוא בר חיובא, כיון שחיוב ברכת המזון עד עיכול, האם הברכה המאוחרת לאכילה היא על מה ששבע כרגע, וע"כ קטן וגר חייבים מן התורה. או שהברכה היא מעין תשלומין על האכילה ואם ברך עליה אינו צריך לברך שוב.
אשמח לארותיו על תשובתי,
תלמידו מפי כתביו,
צעיר הלומדים,