היחס למחלוקות בדברי תורה

תודה. האם הרב התייחס בכתביו למגמתם של חכמים בפרשנותם ההלכתית?

לא הבנתי את השאלה. וכי הייתה להם מגמה ביסוד הפרשנות שלהם? אני נוטה לחשוב שלא. בפרשנות מעורבים שיקולים ערכיים, אך זו אינה מגמה במובן של שעבוד הטקסט לרצונותיך ומטרותיך. הערכים הם חלק מהעקרונות שהקב"ה רוצה בהם ולכן אני מתחשב בהם בהליך הפרשני. "המגמה" היא לדעת מה נכון ולא נכון לעשות בנסיבות הקיימות.

סליחה. ב"מגמה" התכוונתי לתודעה העצמית של חכמים שהם באים לגלות את רצון ה' ולא להעניק פרשנות מחדשת.
האם הרחבת על כך איפשהו, או שזה ברור מאליו?
אולי אני סתם מושפע מהמשפטנים הרדיקליים של ימינו שמתעלמים ביודעין מכוונת המחוקק…

לא זוכר שכתבתי על כך. להערכתי הם התכוונו לגלות את האמת (=רצון ה'), כפי שתיארתי אותה. ואכן, יש להיזהר מהשפעות מעולם המשפט של ימינו. המטרה בהלכה היא לקיים את רצון ה', ואילו שופט אין מטרתו לגלות את כוונת המחוקק אלא את הוראת החוק. אבל במובן מסוים זה בכל זאת דומה, כי כפי שהסברתי גם הפרשן ההלכתי מגלה את רצון המחוקק העכשווי ולא את כוונתו המקורית. לכן התעלמות מהכוונה המקורית אינה סותרת זאת.

אמרת שגם הפרשן ההלכתי מגלה את רצון המחוקק העכשווי ולא את כוונתו המקורית,
איך נסביר את רבי יהושע שאמר לא בשמים היא? נראה שלא היה אכפת לו לא מהכוונה המקורית ולא מהרצון העכשווי

יכול לבוא מישהו ולומר שמבחינת כוונת המחוקק פרטי המצוות אינם חשובים כלל ומה שכן חשוב זה שיהיו מצוות, כלשהן.
וגם אז זה יסתדר לך עם כל ההלכות בהלכה אפילו שהן סותרות לחלוטין את התורה.

הפוסק, אבל אם רק צריך שיהיו מצוות כלשהן אז למה הקב"ה לא הסתפק בסט יותר קטן ופחות תובעני. למה לא לוותר על ביכורים למשל, או לקצר את שבת לשעה אחת פעם בחודשיים. אם אפשר להגיע לאותו יעד (שיהיו מצוות כלשהן) ולהכביד פחות על האנשים אז זה מה שהיה ראוי לעשות.

לפני חטא העגל לכאורה היו רק עשרת הדברות. אחר כך נוספו עוד אז על זו הדרך חזל הוסיפו עוד.

הבעיה היא שבתורה נכתב בפירוש שאסור להוסיף. ולכן השואל נאלץ להניח שחזל מבארים את התורה. אך ודאי שאין זה כך.

בתורה כתוב שהרבה דברים נאמרו למשה עוד לפני שניתנו לו לוחות הברית עם עשרת הדברות והוא ירד ופגש את חטא העגל. אבל גם אם נוספו אחרי חטא העגל מה ההסבר לפי התזה שהצעת שהמצוות עצמן הן נטולות טעם מספיק – למה הוסיפו מה שהוסיפו ולא פחות? חבל להכביד על אנשים. ולמה לפני חטא העגל היו עשר דיברות ולא די באחת למשל. יותר סביר שמחוקק המצוות חשב (משום מה) שכל אחת ממצוותיו היא ודווקא היא נדרשת נחוצה ומתאימה.

חבר, אין קשר. הפרשן מחפש את רצון ה' שכתוב בתורה. אין לנו גילוי ישיר מה רצונו העכשווי, וזו המשמעות של לא בשמים היא.

למה מוסיפים? כי העובד ע"ז נמשך לטקסים ולפרטי טקסים. זה ממלא אותו בתוכן. וזה מה שהיה צריך לעשות. לפחות זה היה הניסיון. ניסיון שכשל בני ישראל המשיכו לעבוד ע"ז.
אז חזל באו עם גישה שונה. אבל אפשר לומר שהכוונה היא אותה כוונה. זה למי שרוצה לפרש כך את הדברים ולא תזה שלי.

תודה רבה, שאלה אחרונה:
האם בת קול שיצאה באותו מקרה אינה גילוי ישיר לרצונו העכשווי?

אני לא חושב שיצאה אז בת קול. זו אגדה שמטרתה ללמד אותנו שאל לנו להיזקק למאומה מעבר להבנתנו בתורה.