היכן כתוב שה' מאשר לנו לפרש את התורה ?

שו”תקטגוריה: אמונההיכן כתוב שה' מאשר לנו לפרש את התורה ?
ניר שאל לפני 4 שבועות

שלום הרב,
ברשותך הניח מספר הנחות ובסוף אשאל.
עובדה 1:
בתורה לא מצוין באף מקום במפורש שהשם נתן לנו תורה שבעל פה.
עובדה 2:
בתורה לא מצוין באף מקום שהשם מאשר לנו לפרש את התורה (לרבות להוסיף ו/או לגרוע), יתרה מזאת כתוב: “את כל הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו” דברים י”ג פס454וק א’.
המציאות:
היהדות הפרושית שלנו רובה המוחלט בנוי על תורה שבעל פה ומלאה בפרשנויות.

ההסבר המקובל לגבי הנחה מספר 1:
״אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן אלוקים בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה״
 המילה ״תורות״ זה התורה שבכתב והתורה שבעל פה.
הסברים מקובלים לגבי הנחה מספר 2:

  1. כתוב בגמרא שמותר לנו לפרש את התורה (אינני בקיא בגמרא אבל ככה נאמר לי מספר פעמים על ידי אנשים שלהבנתי הם מספיק בקיאים).
  2. התורה כשלעצמה סתומה ולא ניתן להבין ממנה ללא פרשנות ולכן הגיוני שאם זה סתום זה דורש פרשנות.

 
שאלות:

  1. הכיצד ניתן לפרש שהמילה ״תורות״ זה התורה שבכתב והתורה שבעל פה, אם בשלב הזה, עדיין לא קיבלנו בכלל אישור לפרש (שהרי האישור לפרשנות נמצא בתורה שבעל פה) ?
    כלומר מבחינת סדר הפעולות, קודם עלינו לקבל אישור לפרשנות ורק אחר כך ניתן לפרש שיש דבר כזה תורה שבעל פה או במילים אחרות, אי אפשר להשתמש בפרשנות בשביל לקבל אישור לפרשנות (כשל לוגי מסוג הפניה מעגלית).
  2. אם תענה על שאלה מספר 1 ״ששתי התורות ניתנו יחד ולכן הבקשה הכרונולוגית אינה תקפה״, זה גם לא מקדם אותנו, עקב הקשר החד כיווני שיש לנו בין התורה לתורה שבעל פה.
    לדוגמא, כאשר עורך דין כותב מסמך ורוצה לצרף אליו נספחים/הרחבות וכו׳, הכרח שיהיה קישור הצהרתי דו-כיווני בין מסמכים, כלומר במסמך א׳ מוצהר במפורש שקיים מסמך ב׳ ובמסמך ב׳ מוצהר במפורש שקיים מסמך א׳.
    בין התורה לתורה שבעל פה יש לנו קשר חד כיווני בלבד, שלכאורה התורה (מסמך א׳) לא מצהיר במפורש על מסמך ב׳ (התורה שבעל פה) אך התורה שבעל פה כן מפנה לתורה.
    כידוע, קשר חד כיווני הינו קשר חסר משמעות, שכן, כל אחד יכול להפנות לתורה ולהגיד ״אני זה שמקושר לתורה״, בין אם זה, התורה שבעל פה, הנצרות, או עיתון ידיעות אחרונות.
    כיצד אתה מיישב את סוגיה זו ?

 למיטב הבנתי שאלות אלו מערערים את כל היציבות הלוגית שמחזיקה את הדת שלנו.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 שבועות

אתה מניח שצריך מקור שמאשר לנו לפרש את  התורה. אבל אני מניח את ההיפך: אם ניתן לנו טקסט, בפרט כזה שממש לא סוגר את הפינות ומשאיר הרבה מקום לפרשנות, אז הוא מניח שאנחנו נעשה לו פרשנות. ואם הוא רוצה שלא נעשה היה עליו לומר זאת.
אבהיר שאני לא מדבר על הוספה או גריעה אלא על פרשנות שחושפת מה יש בטקסט עצמו. לגבי הוספה וגריעה, אם היית צודק שחז”ל עשו כאן קונספירציה להוסיף על התורה, הדבר הראשון שהייתי עושה הוא לא לחדד את עניין ההוספה הוגריעה ולא להגדיר זאת כלאוין. הם לא חששו למקד זאת ולהגדיר שני לאוין כאלה. התוספות של חז”ל  הן הלכות דרבנן, ואכן מוטלת עליהם חובה להבהיר שאלו הלכות שונות ולא דאורייתא כדי לא לעבור על בל תוסיף. הוספת הלכות דרבנן אינה הוספה על התורה.
מעבר לזה, יכולה להיות מסורת בע”פ שנמסרה לנו האפשרות לפרש, ואין צורך דווקא בפסוק. אתה יכול כמובן לחשוד בכל מסורת כזאת, אבל איני רואה שום הכרח לחשד הזה.
שלישית, אם המחויבות שלנו לתורה היא מכוח החוזה שחתנו, “נעשה ונשמע”, אזי אנחנו אלו שקובעים את תחומי המחויבות. ולכן אין צורך ברשות לפרש, שכן על דעת כן נחתם החוזה.
רביעית, התורה כן מסמיכה את חכמים לפרש את התורה, לא בפסוק שהזכרת “תורותיי” אלא בפסוקים שעוסקים בסמכות חכמים: “כי יפלא ממך דבר בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע… וקמת ועלית אל המקום…”. חכמים הם המוסמכים לפרש את התורה שקיבלנו.
אחרי כל זה, ברור שהדרשות כמו “תורותיי” ואפילו מה שהבאתי מ”כי יפלא” אינן המקור שנותן לנו רשות לפרש. אולי להיפך, אחרי שברור שיש רשות אנחנו מעגנים זאת באסמכתא כזו או אחרת. אין לה משמעות רבה.
רק אוסיף שבכל מערכת משפטית ישנו קודקוד של הפירמידה שקובע את סמכויותיו שלו עצמו. כך לגבי הכנסת וכך גם לגבי ביהמ”ש העליון. זה מובנה בתוך מערכות כאלה ואין שום אפשרות אחרת. לכן איני רואה בעיה עקרונית בזה שחז”ל קבעו את סמכותם של עצמם.
ולסיום, איני יודע למה כוונתך במונח “היציבות הלוגית של התורה שלנו”, אבל אם כוונתך למשהו שהוא הכרחי לוגית אתה לא בשדה הנכון. שום דבר בעולם, ובוודאי לא מערכות משפטיות ונורמטיביות, אינו “יציב לוגית” במובן הזה.

דורון הגיב לפני 4 שבועות

ניר
אם אתה מחפש בעיות לוגיות בתורה יכול להיות שתרווה נחת מדיון מקביל שאני מנסה (ללא הרבה הצלחה) לקיים עם מיכי. זה נמצא בתגובות לטור האחרון שלו “שתי הערות לתלמוד תורה”.
בתמצית: שם אני מרחיב את שאלתך על פרשנות התורה מבחינת הפרטים (כמו למשל מהו פירוש סביר למילה “תורות”) לפרשנותה של התורה את עצמה כגוף ידע כולל. השאלה שלי: מה באמת אומרת התורה על מעמדה הלוגי כמכלול שלם ומחייב מבחינת אלוהים? אפשר לנסח את השאלה גם באופן אחר: האם התורה מאפשרת לנו, אפילו רק ברמז, להחליפה אם אלוהים בכבודו ובעצמו יתגלה לנו ויורה לנו לעשות זאת?
לדעתי לא. שם גם התחלתי לנמק את תשובתי.

השאר תגובה