היתר עסקה

בעניין מי שלווה רק כדי לעשות עסק, אבל סוף סוף ניתן לראות את ההלוואה ככך שהמלווה מוחל ללווה על חצי מההלוואה תמורת כך שהוא יקנה לו חצי מהמובחר שבעסקיו (ויהיה בתורת הפיקדון).
ב. ד"א היה לי קושייה נוספת על הסעיף שהוא מקנה לו את המובחר שבעסקיו, שלעולם איננו ידע מהו המובחר שבעסקיו ותמיד זה יתברר למפרע אז כיצד בידיוק הוא יכול להביא ראיה על דבר שלא מוגדר? רק במידה ויפסיד בהכל באונס אולי ניתן לומר זאת.

במידהו ואכן חברות בע"מ לא קשורות לאיסורי ריבית אז מדוע בכלל לבצע היתר עיסקא?

א. אבל אז באמת מדובר בהערמה שהרי לא זו כוונתם. וסעיף ב שלך יוכיח.
ב. אכן, זו הערמה.
לשיטה זו באמת לא צריך לעשות.

להבנתי הערמה זה אומר שלא ראוי לעשות (זה לא כוונת התורה), אבל זה לא אומר שהם עוברים על איסורים קונקרטים של ריבית עד כמה שכבר עשו.
בב. התכוונתי יותר מזה, שאם אין לו שום היכי תימצי להישבע לכאורה זה ריבית דאורייתא ממש.

יש כמה סוגי הערמות. חלקן כן כרוכות באיסור בדיוק כמו כאן (כמו מערימין על הבכור). שאלה מאד סבוכה מדוע מתייחסים אליהן כהערמות ולא כאיסור. בפשטות זה מפני שבעצם התירו את האיסור עצמו בנסיבות הנדונות, אלא שחייבו לעשות זאת בהערמה כדי שלא ילמדו להקל סתם.