הכשר מצוה

EA שאל לפני חודש 1

בשורש העשירי הסברת שהכשר מצווה יש לו מעמד הלכתי מסויים (כאמצעי למצווה) ובכל זאת הוא לא נמנה במניין המצוות. 
 
א. בסוף, למה הוא לא נמנה ? בגלל שהוא עדיין לא מצוה במובן החמור של המילה (נימוק אנליטי), או בגלל שאין למנות פרטי המצוות (נימוק של מנייה) ? אם הראשון נכון, למה צריכים את הטעם השני ?
 
ב. מאיפה אתה מוציא שיש להבחין בין הכשר שנצטווינו עליו, שלו יש מעמד הלכתי מסויים, לבין הכשר מציאותי (לאו דווקא הכרחי) כגון קניית הלולב, שלו אין כל מעמד הלכתי ? 

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני חודש 1

א. שני הטעמים יכולים להיות, ולכאורה זה תלוי בשאלה האם רואים את ההכשר עצמו כחלק מהמצווה. אני כבר לא בטוח (זה נכתב מזמן), אבל ככל שאני זוכר מסקנתנו היא שהרמב”ם התכוון לא למנות כי זה רכיב במצווה והרמב”ן הבין שלא מונים כי זו אינה מצווה.
ב. הכשר שלא הצטווינו עליו אינו נמנה כי מה שאין לו ציווי לא יכול להימנות. זו שיטת הרמב”ם לכל אורך השורשים. זה נכון גם אם ההכשר הזה הוא חובה הלכתית (או פרט במצווה).

Back to top button