הסתכלות והושטת יד לאשה

שו”תקטגוריה: הלכההסתכלות והושטת יד לאשה
נור שאל לפני 2 חודשים

בגמ’ ע”ז על המימרא שאסור לומר על גויה שהיא יפה משום לא תחנם שואלת הגמ’ כיצד ראה אותה הרי אסור משום ‘ונשמרת’, עונה הגמ’ בקרן זוית,
משמע שירא שמים לא מביט בנשים אף שלא להנאת הסתכלות.
איך זה מתיישב עם המשנה לא יאכל הזב עם הזבה [ושם ”ה”ה כל אדם אלא שדיברו בהווה], שרואים שרק אכילה וקירוב יתר נאסר, או עם עולא שהרכיב על כתיפיו כלה [ואף שאין הלכה כמותו, בתוס’ שם פירש שכיון שידע בעצמו שלא יזיק לו- מותר, וא”כ מה קושיית הגמ’ יתכן שרב דיבר על מי שמכיר כך את עצמו], וכן מבנות כותים רואים שנגיעה מותרת, ולא יתכן שמותר נגיעה ואסור ראיה.
 
2 הושטת יד לאשה האם מותרת? [בנות כותים נידות גזרו בהו, נראה שנגיעה מותרת בעצם, וכן בשו”ע נראה שרק עריות אסורות ‘בחיבוק ונישוק] והאם לאחות מותר יותר מפנויה אחרת?
תודה רבה

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

אולי כשאומר שהיא יפה הזה מעיד שהוא  מתבונן בה למטרות הנאה מיופיה וזו השאלה איך עשה זאת. הזב עם הזבה יושבים יחד ולא להתבוננות אסורה.
לגבי נגיעה, בפשטות נאסרה נגיעה של חיבה. בעריות אולי הרחיקו יותר ואסרו כל נגיעה. לגבי נידה יש דיון לגבי היותה ערווה או לא. לפחות לגבי בעלה ברור שלא לגמרי.

נור הגיב לפני 2 חודשים

תודה.
ונגיעה שלא של חיבה, קרי, הושטת יד, אין צד לאסור?
ובסתם נערה יש להקל יותר מבאחותו?

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

http://old.kipasruga.com/upload/users_files/1069.PDF
יש צד לאסור, אבל גם יש צד להתיר. מעיקר הדין באחותו חמור יותר כי היא ערווה עליו, אבל בגלל קירובי דעתא באחותו יש שהקלו בזה יותר.

הפוסק האחרון הגיב לפני 2 חודשים

ב הָעוֹשֶׂה דָּבָר מֵחֻקּוֹת אֵלּוּ הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת. וְאָסוּר לָאָדָם לִקְרֹץ בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו אוֹ לִרְמֹז בְּעֵינָיו לְאַחַת מִן הָעֲרָיוֹת אוֹ לִשְׂחֹק עִמָּהּ אוֹ לְהָקֵל רֹאשׁ. וַאֲפִלּוּ לְהָרִיחַ בְּשָׂמִים שֶׁעָלֶיהָ אוֹ לְהַבִּיט בְּיָפְיָהּ אָסוּר. וּמַכִּין לַמִּתְכַּוֵּן לְדָבָר זֶה מַכַּת מַרְדּוּת. וְהַמִּסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה וְנִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת כְּמִי שֶׁנִּסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף. וַאֲפִלּוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל הָעֶרְוָה אוֹ לִרְאוֹת שְׂעָרָהּ אָסוּר:

ג וְהַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲסוּרִין בְּחַיָּבֵי לָאוִין. וּמֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַפְּנוּיָה וּלְבָדְקָהּ בֵּין בְּתוּלָה בֵּין בְּעוּלָה כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אִם הִיא נָאָה בְּעֵינָיו יִשָּׂאֶנָּה וְאֵין בָּזֶה צַד אִסּוּר וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲבָל לֹא יִסְתַּכֵּל דֶּרֶךְ זְנוּת. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (איוב לא-א) ‘בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינַי וּמָה * אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה’:

ו הַמְחַבֵּק אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁאֵין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ עֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁנִּשֵּׁק לְאַחַת מֵהֶן כְּגוֹן אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה וַאֲחוֹת אִמּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָאָה כְּלָל הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה בְּיוֹתֵר וְדָבָר אָסוּר הוּא וּמַעֲשֵׂה טִפְּשִׁים הוּא. שֶׁאֵין קְרֵבִין לְעֶרְוָה כְּלָל בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה חוּץ מֵהָאֵם לִבְנָהּ וְהָאָב לְבִתּוֹ:

השאר תגובה