הערות ושאלות על המחברת החמישית

שו”תקטגוריה: אמונההערות ושאלות על המחברת החמישית
משה הכהן שאל לפני 4 שבועות

הערות על המאמר מדאיזם לתאיזם
שלום וברכה 
 כפי שכתבת כמה פעמים במאמר, התמונה הכללית עולה מן המכלול וגם אם כל שיקול לחוד נתפס כחלש, מכלול השיקולים צובר עוצמה בבחינת המכלול חזק מסך חלקיו.
קשה לי אם כן להתייחס למשקל “המכלול” ועם זאת אני מבקש לעלות את מה שעלה לי מהמכלול הזה ולקבל את התייחסותך לשאלות שקשות לי.
אומר את מה שמובן מאליו מתוך המאמר שבסופו של דבר כמו בתחילתו אנו עוסקים בשאלה אחת בינארית. הייתה התגלות בסיני כן או לא. הייתה – צלש למאמינים. לא הייתה טרש למאמינים ולהפך.  ועם זאת ובתוך זאת אנו מנסים להגיע לאיזו הכרעה בשאלה הזו. 

  1. אתה פותח את המאמר בזה שאחרי שהשתכנענו בקיומו של האל הפיסקו תיאלוגי והשתכנענו מהטיעונים האונטולוגיים והקוסמולוגיים. ואף מקיומו של האל המוסרי. אנחנו כבר קרובים להבנה שיש שיש מטרות “דתיות” לעולם.  אתה מנתח את הסיבה לבריאת העולם בזה שקודם לבריאה היו 3 אופציות א. לא לברוא.ב. לברוא עולם מושלם. ג. לברוא ולתת בחירה. מזה שיש בחירה , זה מראה שהעולם נברא שתיקונו יעשה משהו מחוץ לעולם עצמו אלא את מה שקדם ליקום. מה זה ? התשובה: משהו שמהווה סיבה לעולם קרי הדת- עבודת השם- שיסודה במצב המורכב שאלוקים יצר (או שבמידה מסוימת היה “כפוי” עליו) סוד הצמצום ודברי האר”י על “תנו עוז לאלוקים” אך זה עצמו קשה, זה לא מסתדר עם השלמות האלוהית , זו כותרת בומבסטית של מחשבה קבלית אך בסופו של דבר זה טיעון שאומר שאלוקים רצה משהו מבני אדם כלומר: יש כאן תשובה מתבקשת בנסיבות, אך היא לא מתאימה עם אחד העקרונות הבסיסיים של המונותיאיזם, כך שאנחנו מחליפים בעיה בבעיה. 

סיכום השאלה הזו: כאמור, אם הייתה התגלות ואלוקים “הדתי” התגלה לנו ואמר שהוא נותן תורה ומעוניין שנקיים אותה- צלש, (סיפר לנו על סוד הצמצום או לא סיפר- זה כבר לא כל כך משמעותי, העיקר שהתגלה) לא התגלה – סוד הצמצום נשאר עוד תאוריה בתאוריות על העולם. – חזרנו מעגלית  לשאלת ההתגלות. 

  1. אתה מעלה טיעון מוכר (אני ראיתי אות בסוף קובץ הערות של הרב וסרמן וכן ברעה אמונה של ר משה שפירא)  על כך שסביר שאלוקים “יסביר” לנו מה המטרות של הבריאה והאמצעים לקידומן א. כמו שאתה כותב בעצמך:  זו ההאנשה של אלוקים, ב. גם כיום לאחר שניתנה תורה ישנה אי בהירות עצומה בבחירת הדרך הנכונה, כך שזה נראה שזה לא באמת עבד (זה מצב מעגלי כי אומרים שהתורה ניתנה כדי שתהיה דרך, אך לא ממש נראה שיש דרך, ואז אומרים שזה עצמו הניסיון וההסתר וכו, אז אולי ההסתר גדול יותר ואין כלל תורה וכל אחד צריך לחפש לעצמו) ומה לגבי 2000 שנות תוהו? להם לא הגיעה התגלות??
  2. המסקנה העולם מהכול היא מידת אמינות הדיווח על ההתגלות. כפי שעולה מהמאמר  אין לנו כל דרך למדוד את סיכויי ההיתכנות של ההתגלות. זו בוודאי יציאה מהסדר הטבעי אך זה בהחלט אפשרי.  מצד שני, אין ספק שתיאור ההתגלות בסיני היא בוודאי חריג ומיוחד ביחס למסורות אחרות. העוגנים שישנם כדי לשמר את המסורת על ההתגלות גם הם מרשימים ביותר. השאלה היא: מה הדרך ומהו המשקל שצריך לתת כשבאים למדוד אמיתות של מסורות לעומת קשיים אמוניים ולעומת קביעות היסטריות סותרות?? המסורת טוענת: הייתה התגלות: אך האם זה ש2500 שנה אין שום התגלות לא מהווה משקל נגד? האם סביר שרצון האל יהיה בשידור חד פעמי למשך עשרות אלפי שנים? הרמב”ן אומר שהשם לא יעשה אות לכל כופר, אך האם לא מתבקש אות למילוני מאמינים פעם ב2500 שנה? (שוב, אנחנו עוסקים כאן בתיאור “המכלול” ואני מנסה לראות איך מאתגר את המכלול)  ומה נגיד אם לא יהיה אות מיליון שנה? האם יש דד ליין כלשהוא או מצב כלשהוא שנוכל לטעון מראש שאם יקרה או לא יקרה – אזי יתברר שההתגלות היא שקר. (דוגמת מה שהרמב”ם אומר בסוף הלכות מלכים על דתות אחרות שכשיבוא מלך המשיח באמת, כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם)
  3. אתה כותב שעצם זה שיש בתורה הבטחות אימפריות זה מהווה משקל תומך באמינות ההתגלות.  אך האם זה שאין דרך להעמיד את הדת למקרה בוחן אמיתי אחד לא מהווה בעיית אמינות? (כשכתוב למען יאריכון ימיך וראים ילד שנפל ומת- אומרים בעולם שכולו ארוך. כשכתוב ואספת דגניך- זה בדור שכולו מתוקן. כשנביאים אחרונים התנבאו נבואות שלא התגשמו בשיבת ציון אומרים שזה לעתיד לבוא. לכן גם האמירות המקראיות שניתנות להפרכה אמפירית לא מרשימות כי תמיד פספוס נתון לפרשנות שמאפשרת לקיים את האמונה בטקסט למרות שהוא לא מתקיים. עוד שאלה:  האם יש טקסט אחד שציבור המאמינים רואה בו טקסט שאם הוא לא יתקיים כפשוטו ממש זה יהווה עילה לכפירה (או האם יש איזה דד ליין למימוש טקסט כזה?, דוגמה: גם מספר שנים מוגדר כמו גר יהיה זרעך 400 שנה מתפרש למפרע מלידת יצחק וגם על זה כתוב פעם 400 ופעם 430. ).

(דוגמא לבעיית אמינות) אומרים שיש לקדוש ברוך הוא ברית עם עם ישראל (וזהו אחד משורשי הוויכוח עם הנצרות)  ובאותה מידה אומרים שבחטא העגל, הקדוש ברוך הוא רצה להכרית את עם ישראל ורק משה רבנו מנע זאת וכו. – אולי תענה שזהו קיום הברית שמשה רבנו בוודאי יבחר בקיום הברית והשם בוודאי ייענה לו) כמובן שיש תשובות אבל בסופו של דבר, אנחנו בשאלה האחת והיחידה על ההתגלות. 
אתגר לתפיסה הדתית: האמונה בהשגחה פרטית: נסתרת מהסטטיסטיקה. לא קיימתי מחקר אמפירי ואינני יודע אם קיים, אבל כן ערכתי ניסיונות לא מדעיים לברר האם רואים הבדל ביין קבוצות דתיות לשאינן דתיות באחוזי הסרטן או התאונות וכו. עד כמה שידי משגת, אין מצאים תומכים, וצריך לומר ביושר שכמעט אין דרך לבודד את המקרים ולענות על השאלה הזו, כי השאלה מהו דתי? מיהו זכאי וחייב  או מה הנסיבות הגורמות לשרידות או למוות הן מורכבות ביותר, וכמעט בכל מרכיב דתי שיש מרכיבים פיסכולוגיים וסוציאלים שיכולים גם הם לשנות את התמונה. באופן אינטואיטיבי ולמיטב הערכתם של רופאים, אין קשר בין דתיות ואמונות אחוזי הפגיעות. נקודת ההנחה היא שלא נמצא הבדל בין האוכלוסיות השונות. חשוב לי להדגיש השאלה איננה מדוע צדיק ורע לו ורשע וטבו לו. השאלה היא האם המציאות  האמפירית אינטואיטיבת מחזקת את המחשבה על ההשגחה הפרטית (כולל כוח של ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה ) או שוללת אותה. והתשובה היא שהיא שוללת אותה. שוב : אנחנו עוסקים כאן בקביעת יחס למכלול..

  1. חזרנו אם כן לשאלת היסוד, השאלה היחידה באיזו מידה אנחנו יכולים לאשר  את עובדת ההתגלות.

שאלה בסיסית ויסודית מאוד: האם ההכרה באמיתות  סיפור יציאת מצריים ומעמד הר סיני היא בעלת תוקף דתי או בעלת תוקף עובדתי היסטורי. אם היא בעלת תוקף דתי- היא אמונה מעגלית- בתוקף דתי אתה מאמין בדת…. אם היא בעלת תוקף עובדתי היסטורי גרידא- היא אמורה להבחן ולהתדיין בפקולטה להיסטוריה או בפקולטה  לענייני דתות? או במילים אחרות: כדי לברר על ההתגלות אני צריך לדבר עם היסטוריון או עם רב? 
אותה שאלה בסגנון אחר: משום מה רוב האנשים שקיבלו חינוך  דתי סוברים שההתגלות היא עובדה היסטורית ורוב האנשים שלא קיבלו חינוך דתי חושבים שלא הייתה התגלות? אם אנחנו עוסקים בוויכוח על קיומו של אירוע היסטורי, הקורלציה אמורה להיות נמוכה בהרבה (אינני מדבר על אנשים שחזרו בתשובה בעקבות זה שהשתכנעו באמת ההיסטרית של ההתגלות, במקרה זה הקשר בין התפיסה היסטורית והאמונית הוא חד משמעי, אני מדבר על מקרה של אנשים שנולדו דתיים ואנשים שנולדו לא דתיים, מדוע המבט על עובדות הסטוריות כל כך שונה? (התייחסת לשאלה זו תחת הכותרת “מבט אחר על משמעותו של חינוך דתי” שם אתה כותב שנדרש חינוך כדי לפתח את כלי האינטואיציה, אך השאלה שלי היא מדוע שאלה פשוטה כמו היחס לסיפור היסטורי תלויה ב”פיתוח כלי אינטואציה” או במילים אחרות האם כשאלוקים קיים את מעמד הר סיני שנועד בעיקר כדי לתת בטחון בידיעה, האם אין כאן כשל ביכולת לדעת את מה שיהיה? האם שוב אנו בני האדם אשמים בזה שהמדיום לא מספיק ברור?
ובאותו עניין: רובם של המסורתנים שעליהם מבוססת האמונה מתנהגים פעמים רבות באופן של “טאבו” אמוני ולכן למשל לא מקבלים את העובדות שקיימות בעולם כמו דינוזאורים או גיל העולם באופן שמעלה חשד משמעותי לגבי מידת היושרה שלהם (כך בעיני) מה שמעלה תהייה למידת הביקורתיות שלהם גם לגבי ההתגלות. השאלה היא האם האנשים מסוגלים להיות ביקורתיים בנושא הזה. אוסיף עוד שחכמי ישראל שכן עסקו בניסיון שיטתי וכנה להבין ולחקור, לא הצליחו להגיע להבנות בנקל. כך למשל הרמב”ם והרלב”ג שהגיעו למסקנות גבוליות מקבלים בקורת רבה, כך למשל שו”ת הריב”ש למרות הכבוד שהוא רוחש להם, מביא אותם כדוגמא בעייתית.. ולהדגיש: השאלה שלי היא לא על הסוגיה של לימוד מדע, אלא על העובדה שאין דרך להגיע למידע מובהק על שאלת השאלות, כך שהטיעון אחוז בזנבו, יש צפייה שבני אדם יכירו באמת, אך היא נעדרת 
 

  1. היחס לאמונות אחרות: אתה אומר שסביר שאנשים שגדלו על אמונות אחרות במקומות אחרים כמו בפולין ובסהרה, מחזיקים באמנותם באופן דומה. אני מסכים לזה כמובן, אך בעיני זה עצמו פירכא, כי אתה בעצם מודה שאחרי הכול ולפני הכול זה מה שמניע אותנו, אותם סיפורים מכוננים שאנחנו פשוט איננו יכולים להתנתק מהם ותמיד נמצא את הדרך לאמת אותם…. ולגופו של עניין אתה אומר  שיש לוותר על השיח האקלוסיבי כי או שאכן הייתה התגלות אחרת לעמים אחרים. או שגם אם הם טועים מגיע להם יחס הוגן מאיתנו ומהקב”ה. אני מתפלא שאתה כותב שהאלוקים שמסורת שלך מתארת בפניך הוא כזה שיקבל את הטעות הזאת בהוגנות ובהבנה… אינני יודע למה אתה מתכוון? כי אתה עצמך מתאר את התיאור האקלוסיבי שישנו בכל התורה כולה. כמעט ולא קיים שיח אינקלוסיבי כפי שאתה מתאר. להיפך כל הלכות עבודה זרה עוסקות באי קבלה של דעות אחרות. אין מקום לעובדי עבודה זרה והנצרות כידוע לדעת הרמב”ם היא עבודה זרה.  אתה אומר שהאלוקים לא מתעלם משיקולי אונס, האם אינך מכיר את הניסוח של ר חיים על נבעך אפיקורס? (מבוסס על המרב”ם) וזה רק על מי שטעה מפשוטי המקראות.

 
 אני מרשה לעצמי להוסיף כמה מילים.
משאלותי האלו, כמו גם מהניסיון של כל החכמים בכל הדורות, בני ברית ושאינם בני ברית, עולה שכנראה קשה מאוד (או אין דרך) להגיע לידיעה גבוהה מזו שהצעת במאמר.  והשאלה היא מה אני מצפה שתענה או מה אני מבקש למצוא ? יכול להיות שהשאלה המרכזית שלי היא : האם עדיין סביר לקבל דרך (או נקרא לה דת) שעל אף שהיא מרשימה מהרבה צדדים, עדיין כדי להכריע באמיתותה צריך את “המכלול” שאתה כה עמל להכליל אותו, ועדיין כולי האי ואולי. בסופו של דבר מנקרת בי כל הזמן ההרגשה, שכיוון ש:
           א. כולנו ואף החכמים שבנינו פשוט הולכים במוכר לנו ובמה שהנחילו לנו אבותינו. כך אנו וכך העולם כולו. אנחנו מקיימים כל העת “מערכה על הדרוש” . 
              ב.  כיוון שמחשבה שונה מעיקרי האמונה היא כפירה (עם המשמעות העמוקה של המושג) זה יוצר באופן טבעי ומתבקש חשיבה שכלואה בפחדים ומוסרות רבים. איך אדם יכול לקום בבוקר ולברך ברכות התורה ואז לדון באופן חופשי באמיתותה? 
 
אז מה בכל זאת? לכאורה מה שעולה מהמציאות, כל עוד איננו זוכים להתגלות (כבר אלפי שנים) זה או לנסות לברר בעצמנו את הצווים המוסריים של האל בעצמנו או להבין שכיוון שנולדנו היכן ולמי שנולדנו, המחשבה הדתית כפויה עלינו ואין לנו דרך לאמת אותה אלא להיכנע אליה, עד כמה שנצליח.
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 שבועות

השאלה קצת ארוכה לי. אנסה להתייחס בקצרה.
1. אתה מניח הנחה שאלוקים מושלם ולכן לא צריך אותנו. אני לא מסכים להנחה הזאת. מושלמותו היא בכך שאם הוא צריך משהו הוא יכול לעשות אותו. אז הוא עשה אותנו. עסקתי בזה כאן כמה פעמים בעבר. בדברי האר”י שלומד מהפסוק תנו עוז לאלוהים את “סוד העבודה צורך גבוה”, וכן הראי”ה קוק באורות הקודש כ”ב בדיונו על השלימות וההשתלמות. תוכל לחפש באתר. 

  1. לא מסכים. העובדה שיש כמה דרכים לא אמרת שאין הדרכה אלוקית. זה רק אומר שיש כמה פרשנויות להדרכה הזאת, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. ש כמה פרשנויות להרבה מאד דברים, לא רק בהקשר של תורה ואמונה, וזה לא אומר שאין להם תוכן.
  2. לא יודע מה לעשות עם ההשערות חסרות הבסיס הללו, פרט לאמירה שאיני מסכים להן.
  3. דומני שהתייחסתי לשאלות אלו, ולכן באמת אמרתי שהתקיימות נבואות היא בסיס די חלש לאמונה. אין משם הפרכה אבל מצד שני קשה להביא מזה אישוש. אם לא עשיתי זאת במחברת זה נעשה בספר (הראשון בטרילוגיה), וגם כמה פעמים באתר. תוכל לחפש.

לגבי ההשגחה, התפרצת לדלת פתוחה. אני לגמרי מסכים, וגם בזה עסקנו לא מעט באתר כאן. רק כעת כתבתי על כך טור (243), ועוד הרבה. אני רק לא מסכים שזו פירכא על האמונה. ראה דבריי במקומות הנ”ל.
האמונות שבתורה לא חייבות להיות היסטוריות. לא במקורן אלא בתוכנן. חלק מהדברים לא בהכרח התרחשו (יש גם מיתוסים מחנכים), וחלק אחר התרחש באופן עקרוני אבל לא עם כל הפרטים. הבירור הוא קשה, ותלוי בהנחות יסוד רבות. ככל שההיסטוריה עתיקה יותר הפרשנות שלה תלויה בהנחות היסוד. זה נכון לרבנים וגם להיסטוריונים. ראה את הוויכוחים בין היסטוריונים וארכיאולוגים מאסכולות שונות (בוודאי בין מאמינים לשאינם כאלה). רק אעיר שבניגוד לדבריך, אלוקים לא עשה את מעמד הר סיני בהכרח כדי לתת לנו יתר ביטחון אלא פשוט כדי להעביר את המידע.
ההתייחסות לעמדות כטאבו לא מייחדת את המאמינים אלא את כל באי עולם, כולל חוקרים. לצערי. כשלעצמי יש לי ביקורת הן על המאמינים והן על החוקרים בעניינים אלו.

  1. לגבי אמונות אחרות, ראה בטור 247. אני מכיר את הניסוח של רבי חיים. אז מה? האם הוא נציגו הבלעדי של הקב”ה? לדעתי פשיטא כביעתא בכותחא שיש טענת אונס בדעות, וכך כתב גם הרדב”ז ועוד. הלכות עבודה זרה לא עוסקות בדעות אחרות אלא בעבודה מחמת היצר. כך עולה גם מהתיאורים המקראיים והחז”ליים, וההסתכלות שלך (כמו של רוב הפוסקים) היא אנכרוניזם. כיום קשה לנו לתפוס אנשים שמאמינים בדברים אחרים מחמת יצר ונראה לנו שתמיד זו הייתה סתם השקפה שונה. ואם חז”ל והתורה רואה זאת כאיסור וכרשעות פירוש הדבר שאין הכרה באונס בדעות. אבל זה לא נכון. גם בכך עסקתי כאן לא פעם.

באשר לפסקת הסיום שלך, במידה רבה כל האתר הזה מוקדש לשחרור המחשבה מהכלא שאתה מתאר. אני כופר בזה, וטוען שאדם צריך לברר עד היכן שידו מגעת ולנהוג כפי שעלה בבירורו. ואם למסקנה הוא יוצא כופר זה מה בדיוק שעליו לעשות ולחשוב (ראה בטור 74). אין שום סיבה לפחוד. בעיניי הכופר מחמת עיונו הוא טוב ממי שמחזיק באמונה רק מחמת פחד ואינרציה. כעין דברי מהר”ל בנתיב התורה פט”ו על מי שפוסק מספרים לעומת מי שפוסק מעיונו שלו. ועוד חשוב להבין שאין דרך להגיע לוודאות בכלום, ומי שחושב שהגיע לוודאות במשהו הוא או טועה או מטעה. אין חיה כזאת ולכן זה גם לא נדרש. צריך להסיק את העולה ממיטב עיוננו וכך לנהוג.

השאר תגובה