הפנאי

EA שאל לפני 5 חודשים

בנוגע לתרבות הפנאי, כלומר מה מותר ומה אסור לעשות כשיש לי זמן פנוי, האם אני חייב ללמוד תורה כל הזמן, האם אסור לי לקחת קצת מנוחה או לפגוש חברים וכו וכו, כתב הרב שמשון פינקוס (הו״ד בספר בין הזמנים של הרב סתיו)
בשעה שחילוני וחרדי יושבים במחנה אחד ושניהם צופים
בסרטים, אלא שזה סרט מבוקר כשר בתכלית הכשרות,
והשני אינו מבוקר טרף בתכלית הטרפות, אעפי \”כ יש קטרוג
כי סוף סוף אנו ביחד …
אינני רוצה לדבר בחריפות אולם עלינו לדעת כלל יסודי.
כל מעשה וכל דבר שיכול לענין גם אדם חילוני, אפילו שאין
בו איסור, עבורנו הוא בבחינת טרף חזיר וזו אינה גוזמא.
לדוגמא, טיולים. מהיכן התקבל אצלנו מושג זה? וכי יש לנו
מסורת מהחת\”מ סופר שלקח את תלמידיו למדבר יהודה?
נכון, ישנם הבדלים, טיולי החילונים נעשים בפריצות רח\”ל,
ואילו בחורי הישיבות הולכים בנפרד, לבושים עם כיפות
וכמובן לא שוכחים לברך שהכל כששותים מים מהמימיה …
אולם סוף סוף במעשים אלו נמצאים אנו עם החילונים
באותו מחנה רחמנא ליצלן. כך גם בענין האזנה לרדיו. גם
אם מדובר בשידורים כשרים למהדרין וכו וכו.

בקיצור הוא טוען שעולם ההנאות החמריות סותר במהותו את עולם התורה. אני קצת מתייאש עם זה ואני חש חבוש בעולם שכל מה שמותר לי לעשות כשיש זמן זה ללמוד, מה אתה חושב על זה ?

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 חודשים

אני חושב שלא. יש מינון סביר אבל מותר לאדם ליהנות. אפפילו בגמרא מובאים דברים בעניין (ר”ל שבכה ביום מותו על כך שלא נהנה מצפיחית, ואכן כבר יש תירוצים מוסרניקיים על כך). יש לי כאן מאמר בעניין שעות הפנאי:

הפנאי בהלכה

הפוסק האחרון הגיב לפני 5 חודשים

רבי אליעזר הקפר היא – דאמר דצריך כפרה על שציער עצמו מן היין.
ובכלל יש ללמוד ממשה רבינו, הוא לא ישב ולמד תורה אלא הסתובב הרבה.
כל הרעיון של לשבת וללמוד (ליתר דיוק, לדקלם ולמלמל) תורה כאילו שזה מועיל למשהו בפני עצמו הוא הבל גדול. מה שחשוב הוא המעשה, לא הלימוד.

שכן לשעבר של הרב פינקוס הגיב לפני 5 חודשים

יש מסורת על תלמידי הישיבה של החת”ס שבהחלט יצאו למעיינות ‘יומא דפגר’ וזה מתי ? בחודש אלול… כן זה היה הזמן לטייל ולנפוש. אחר כך יצאו לעיירות ולכפרים להיות ש”ץ בימים נוראים לצורך פרנסתם…

וזה במעיינות של גויים. של טומאת ארץ העמים. קל וחומר מדבר יהודה בארץ ישראל. וכיוון שהלך בה 4 אמות כבר זכה לחיי העולם הבא. טייל והרבה בכך. תזכה גם לחיי העולם הזה כיפיים וגם לחיי העולם הבא.

הלא כבר לימדנו משוררנו הלאומי, שביהמ”ד נחשב כמעיין, ככתוב: ‘אם יש את נפשך לדעת את המעעין ממנו שאבו אחיך… עוז ותעצומות נפש… – אל בית המדרש לך…’

בברכה, חיים נחמן ביאליק, ישיבת וואלוז’ין

השאר תגובה