הפעלת איברים באמצעות המוח

מה בעצם הופך אותה לחלק מהגוף?החיבור עצמו?
ואם היד מחוברת פשוט באמצעות איזה מחזיק מיוחד והשליטה נעשית כולה ע"י צ'יפ שמשדר גלים שיוצרים את התקשורת,כלומר אין חיבור פיזי של חוטי חשמל לגוף/למוח/לצ'יפ.

מה יהיה ההבדל בין זה לכסא גלגלים שיש חיבור כמו סוג של צינור מהראש אל צערכת ההפעלה שלו.

אני מדבר קצת מדע בדיוני.
מצד שני חז"ל דיברו על תיבה מעופפת אז נראה לי אני בחברה טובה

זה לא מדע בדיוני. הפוסקים עסקו בהרחבה בשתל קוכלארי באוזן ואפילו משקפיים (לעניין הוצאה בשבת), שרואים אותם כחלק מהגוף. זה לא קשור לשאלה איך נעשה הליבור אלא בתפקוד הפונקציונלי.

נשמע הגיוני ללכת לפי כללי ההוצאה.

אבל, האם אין הבדל בין שתל קוכלארי ומשקפיים, ששימושם פאסיבי(השתל מופעל לפני שבת) לעומת יד,שתיפקודה הוא אקטיבי?

ואולי בעייתי ללכת במקרה הזה לפי כללי ההוצאה. לדוגמא, שעון חשמלי/דיגיטלי, מותר ללכת איתו כל עוד לא משתמשים בו מעבר לשימושו הפאסיבי.

ועוד שאלה על אותו משקל, למה בעצם לאסור כסא גלגלים חשמלי, שתפקידו בעצם להחליף את הרגליים?(לא מדבר על הרכב החשמלי בשינוי של 'צומת').

לא אמרתי ללכת לפי כללי הוצאה. הבאתי אותם כדוגמה לסוג שיקול כזה. אין בכוונתו לטעון שהכל ייקבע לפי כללי ההוצאה, שכן לא בדקתי את התזה הזאת (על פניה היא נראית די סבירה).
האם התפקוד אקטיבי או פסיבי זה ממש לא משנה. גם היד הטבעית שלנו היא תפקדו אקטיבי ומותר לנו לשלוח לה פקודות חשמליות מהמוח שיפעילו אותה. כיסא גלגלים חשמלי דומה אבל לא לגמרי. זה לא מתפקד כאיבר אלא מחליף אותו במשהו אחר, והמשהו האחר הזה גם מופעל כמו מכשיר במתגים ולחיצות ולא מהמוח שלנו. על כך יש אולי לדון.