הפעלת סמכות על ידי הפרט

מכמה מקומות מביאים ראיה שאפשר להפריש את חברו מאיסור גם בגרימת נזק (ואולי אפילו בחבלה): רב אדא בר אהבה קרע למישהי את הבגד משום צניעות (ברכות כ), הרמב"ם בהל' כלאים אומר שהרואה חברו עם כלאים קופץ עליו וקורע ממנו ובפיהמ"ש כתב שלא רק שאסור לתקן כלים לחשוד על השביעית אלא שראוי לקלקל להם, בחו"מ תכא,יג פסק שמותר להכות כדי להפריש מאיסור (אמנם שם מדובר על מי שמכה אחר, ואולי מותר בגלל שבכל מקרה בסוף תהיה מכה, ודמא דהאי חיוור שהוא גם עובר על איסור, ולכאורה כך משמע מהרמ"א שם שרק מי שתחת רשותו מותר להכותו כדי להפרישו מאיסור במקרים אחרים, אבל אז לא ברור מניין ההיתר להכות מי שתחת רשותו).
השאלה הזו עולה כמובן גם בעניינים מוסריים, כמו פעילי בעלי חיים שמשחררים בעלי חיים שסובלים, ובכך פוגעים בממון מי שמצער אותם.
בהפעלת סמכות כזו על ידי הפרט יש שתי בעיות להבנתי: 1. גרימה לאנרכיה – אני משליך את הטלפון החכם שלך לאסלה שלי כי לדעתי הוא איסור, אבל אולי מישהו יקדים וישבור לי את האסלה כדי שלא אוכל להשליך, וכמובן שכל זה מביא למלחמות קודש שאנחנו מכירים למשל מפונביז'. 2. פגיעה באוטונומיה של הפרט – אני יכול ללכת לגנוב תרנגולות מסכנות שכלואות בלול סוללה, אבל אז יבוא מישהו ויגנוב לי את הכלב כי לא קיימתי לא בארק מצווה וזה לא הומני לגדל כך כלב (זה כמובן הקצנה). הרי בדרך כלל מדובר במקרים שבהם יש צדדים לכאן ולכאן, למשל מה האיזון הראוי בין צער בע"ח לבין שימוש בהם לתועלת, והתערבות שלי בכל מה שנראה לי לא מוסרי פוגעת בהכרעות של האחר.
מה דעתך הכללית במקרים כאלה (הלכתית ומוסרית)? למשל, מתי צריך לשחרר בגזלה בעלי חיים שבעליהם מתעללים בהם?