הראיה האונטולוגית

שו”תקטגוריה: אמונההראיה האונטולוגית
א שאל לפני 3 שנים

לרב מיכאל אברהם שלום
במחברת הראשונה כתבת שיש הבדל בין שלושה סוגים של הבנה וקיום: 1 . אני מבין את המשמעות של משהו, 2. אני מבין שהדבר הזה קיים, 3. הדבר הזה קיים.
לפי הראיה, אם אותו דבר שאין להעלות על הדעת גדול ממנו היה קיים בשכלי בלבד(1), אזי היה אפשר להעלותו על הדעת כקיים בממש(2), וזה גדול יותר. זה לא יכול להיות, וכך הוכחנו על דרך השלילה שהיש שאלעהג”מ קיים(3).
יש שתי אפשרויות: או שניתן להעלות כל דבר על הדעת כקיים בממש, או שלא. הרב יוצא מנקודת הנחה שכל דבר שקיים בשכלי אפשר להעלות על הדעת כקיים בממש. זה הכרחי לטיעון, כי רק כך ניתן להראות שיש סתירה-מכיוון שאמרנו שבמקרה שהוא לא קיים (אלא רק בשכלי-1), היה אפשר להעלותו על הדעת כקיים(2) זו סתירה מפני שמעצם הגדרתו אין להעלות על הדעת גדול ממנו(או קיים ממנו).
יש כאן בעיה: אם אפשר להעלות על הדעת כל דבר כקיים, אז אותו שאלעהג”מ חייב להיות מסוג 2, וכאן הטיעון נתקע. מה הלאה? אז אני מעלה אותו על הדעת כקיים בממש? זה בדיוק מה שעשיתי הרגע. הוא כבר במצב כזה (2).
אפשר אולי לומר שאפשר להעלות את כל המושג “יש שאלעהג”מ קיים” בדעת כקיים. אבל אם הולכים בדרך זו, אין לדבר סוף. יווצרו פה אינסוף דרגות של קיום
(החדקרן הקיים הקיים הקיים, החדקרן הקיים הקיים הקיים הקיים הקיים וכן הלאה) וכמו שאתה מסביר במחברת השניה אינסוף מוביל בד”כ לכשל פילוסופי.
 
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שנים

לא הבנתי כלום.
ובפרט אני לא מבין מה זה X הקיים הקיים וכו’. לדעתי זה ביטוי ריק מתוכן.

א הגיב לפני 3 שנים

הסברת את ההבדל בין דרגות ההבנה ב גוף הטיעון, קיום בשכל ובמציאות.
כשאני חושב על X הקיים (2) יש בשכלי הבנה של הגדרת העצם והבנה שהעצם קיים בממש.

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

נכון. ולכן?

א הגיב לפני 3 שנים

עד כמה שהבנתי, הרב מבחין בין שלושה סוגי קיום והעלאה על הדעת, לשם הנוחות נסמן אותם באותיות:
1 .הבנה – ב
2 .נוירוני תרגום – נ
3 .קיום – ק

בפרק ‘לב הטיעון’ כתבת:
לוא היה בשכל בלבד ​(ב) ניתן היה להעלותו על הדעת כישנו בממש ​(ב+נ), וזה יותר​ גדול. לפיכך, אם
אותו יש שגדול ממנו אין להעלותו על הדעת, ישנו רק בשכל​(ב) ,הרי אותו יש שגדול ממנו אין להעלותו
על הדעת הוא יש שניתן להעלות על הדעת גדול ממנו. אך דבר זה בוודאי לא ייתכן. קיים איפוא בלי ספק
דבר מה שאין להעלות על הדעת גדול ממנו, והוא קיים גם בשכל​ (ב) וגם בממש ​​ (ק). ​
אילו המושג אלוהים היה בשכל בלבד ולא במציאות (ב), כי אז ניתן היה להעלות על הדעת משהו (מושג) גדול ממנו: אלוהים שקיים (ב+נ). חשוב לשים לב שההשוואה כאן היא בין שתי תמונות בהכרה … אבל זה סותר כמובן את הגדרת המושג אלוהים כיש הגדול ביותר שניתן להעלותו על הדעת … זוהי הוכחה על דרך השלילה לכך שתפיסתו של הנבל שאלוהים לא קיים אינה נכונה, ובהכרח עליו ועלינו לאמץ את ההיפותזה הנגדית​, שאלוהים קיים (ק).

מדוע עלינו לאמץ את ההיפותזה הנגדית? מספיק לאמץ את האפשרות שהוא ב+נ. יש קפיצה לא ברורה בין-ב ל-ק. אם התמונה של אלוהים הקיים (ב+נ) גדולה מאלוהים הלא קיים (ב) אז צריך לומר שהוא הוא האלוהים האמתי ואין להעלות על הדעת גדול ממנו. צריך לשים לב שכאן הטיעון נתקע. מה הלאה? אי אפשר להחיל את ההוכחה על האלוהים החדש (ב+נ) כי כבר העלתי אותו על הדעת כקיים בממש.
אולי אפשר גם להעלות את התמונה הזאת, אלוהים הקיים (שלא קיים באמת אלא רק בדמיוני + נוירוני
תרגום) כקיים בממש, ונקבל תמונה חדשה בהכרה – ‘אלוקים הקיים’ הקיים. אבל זה גורם למספר אין סופי של דרגות קיום וזו בעיה. אם כך המצב אז זה קטע פתוח ובקטע כזה אין נקודה שמייצגת את המספר הגדול ביותר מבין המספרים שבתוכו (כמו שכתבת).

מקווה שהפעם זה מובן…

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

אני חושב שכעת הבנתי. אנסה להסביר בקצרה.
הטיעון שלו הוכיח לך שאינך יכול לחשוב את אלוהים כיש לא קיים. הוא אמנם לא הוכיח שהוא קיים (כפי שטענת בצדק) אבל הוא הוכיח לך שאתה בהכרח תופס אותו כקיים.
אבל הרי די בהוכחה כזאת, שכן הוכחה לעולם מטרתה לשנות את מה שאתה חושב ולא לגעת ישירות במציאות עצמה. לכן אם מסקנת ההוכחה היא שאתה תחשוב שהוא קיים היא השיגה את מטרתה.

כעת אתה יכול לכל היותר להעלות תהייה ספקנית ולומר שגם אם אני חושב שהוא קיים מי אמר שהוא באמת קיים. אבל זו טענה שאפשר להעלות כלפי כל טיעון. השתכנעתי שחוק הגרביטציה נכון אבל מי אמר שהוא באמת נכון.

דומני שהחלק השלישי של המחברת עוסק בעצם בזה גופא. אמנם לא עיינתי דיי.

א הגיב לפני 3 שנים

תודה רבה, הארת את עיני.

א הגיב לפני 3 שנים

בחלק השלישי, נראה שהרב כותב שכשאנסלם מוכיח שהוא קיים בממש, הוא בעצם מוכיח שהוא קיים לא רק ברמה האפיסטמית (נ) אלא גם ברמה האונטית (ק).

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

להוכיח שאלוקים קיים בממש פירושו ליצור אצלי בראש את ההכרה שהוא קיים (נוירוני התרגום). זו אונטולוגיה להבדיל מאפיסטמולוגיה. שתיהן בראש שהרי שתיהן דיון שאנחנו עושים. ההבחנה כולה בראש.
וכן כבר העירו על קאנט שההבחנה שלו בין הנואומנה לפנומנה כולה נעשית בראש שלנו.

ראה בעניין זה גם את ספרונו היפהפה של ק”ס לואיס (ההוא מנרניה), ביטול האדם (הוצאת שלם), שם הוא מסביר מדוע הטענה שמראה כלשהו הוא נשגב אינה טענה עליי (שיש אצלי תחושת שגב) אלא על המראה (שהוא ראוי לעורר תחושת שגב). בסוף ההקלטה של השיעור האחרון בפ”ת (1.12) אני עוסק בזה קצת.

א הגיב לפני 3 שנים

אז אפיסטמולוגיה אפילו לא יוצרת נוירוני תרגום?

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

או נוירוני תרגום אחרים. אם אני מדבר על אפיסטמולוגיה ואונטולוגיה פירוש הדבר שהכרתי מבחינה בין שני אלו, אבל עדיין שניהם בהכרתי.

השאר תגובה