הראיה הפיזיקו-תאולגית . טור 144 ומחברת. הבנת הנושא ושאלות

בס"ד
יודע אני שהרב מיצה את הדברים. ואני גם יודע שהוא מיואש מהשאלות הללו. אבל אני חושב שהבנתי את כל מהלך דבריך ורציתי להקשות כמה קושיות שלא זכורות שנידונו בצורה ראויה. אז מחד זהירות אורך, אבל אני מאוד מקווה שלא ניפול בדיון על אוזניים ערלות.
——-
בעקבות כך שנזכרתי באחת מן השאלות כאן על הראיה הפיזקו-תאולגית, אמרתי אולי אחרי פסח תבוא הגאולה להבנת העניין.
מכיוון שיש המון שלא מבינים בכלל את הראיה כפי שרואים באריכות בטור 144 וכן אצל Y שם, אני יכתוב כיצד אני מבין שהרב מבין אותה בקצת יותר מלל. ואקשה מס' קושיות על צורת הראיה של הרב.
ככל שאני מבין הרב מניח לראיה שני הנחות לא ברורות:

1. ראשית הרב סובר שמורכבות היא תכונה אובייקטיבית.
2. שנית הרב סובר שכל דבר מורכב זוקק טעם מספיק למה הוא ככה ולא אחרת.

אני מניח שלא ניתן להעמיד את הנחה 2. ללא הנחה 1. כי גם אם נקבל את עיקרון הטעם המספיק "הפשוט" שכל דבר זוקק טעם מספיק. עדייו נידפק בהמשך ונהיה חייבים להניח על טבעו של הגורם התבוני, הרי מדובר בתכונה לא אובייקטיבית.
בכל אופן, ע"י הנחה 2, אתה מאפשר את הדיון ומנסה למשוך אותנו לרגרסיה אינסופית של שאלות על כל ישות שתגרום בוודאות ליצור עולם, למה היא ככה ולא אחרת? הרי אותה ישות היא בעלת תכונות מיוחדות בעצמה ליצור עולם מיוחד.
וע"י כך, אתה מנסה לחטור למסקנה שקיימים *רק* שני היפותזות (לפחות שאנחנו מסוגלים לחשוב עליהם), או שמדובר בישות תבונית בעלת רצון חופשי שבחרה ליצור עולם. או שמדובר במחולל ייקומים אקראי. (לשם ההדגשה, אם נניח אפשרות שלישית שזה ישות שהייתה "כפויה" ליצור עולם כמו מפץ גדול קדמון אז נחזור ונשאל כלפיה למה היא כך ולא אחרת).
אך על כך יש לי שני שאלות,
א. לכאורה ניתן לשאול כיצד קיימת לנו ההיפותזה של מחולל ייקומים אקראי, הרי אם הוא פועל בחישוב הסתברותי מסויים שמעדיף עולם כזה, ישר נשאל עליו מדוע ההסתברות היא כך ולא אחרת. ואם מדובר במחולל אקראי לחלוטין, גם נשאל מדוע יש לו את התכונות להביא לידי יצירת עולם.
לכאורה אותה שאלה ניתן לשאול על הגורם התבוני הראשוני, הרי למה בכלל יש לו רצון חופשי? או למה הוא חזק בX יחידות כוח ולא אחרת? אני מסכים שצריך שובר רגרסיה, אבל למה דווקא שני הדברים הללו לא זוקקים טעם מספיק!? רק כי הם שונים ממה שאנחנו מכירים? אבל נוכל גם לומר שהמפץ גדול שאנחנו מכירים נגרם בגלל "מפץ גדול קדמון" מסוג 2, שכפוי עליו לייצר עולם. וקיבלנו ישות הכרחית שאנחנו פשוט לא מכירים אותה!
יתירה מזאת, ברגע שהגדרת אפשרות אחת בטור זה שתיצור עולם בסיכוי ל1, ואפשרות אחרת של אפסילון. אתה בכוונה לא הנחת מהו טיבעה של הישות הראשונה, ואם ככה היא לאו דווקא רצונית. ולמעשה כמעט ולא הוכחנו כלום, רק קיבלנו את המסקנה שאם יש לנו יכולת לפרש שהעולם לא נוצר סתם באקראיות היה לו סיבה. יופי.
ד"א, בנקודה זאת חשוב להדגיש שלנוצרים יש פיתוחים מאוד יפים כלפי חלק זה של עיקרון הטעם המספיק המורחב, שקשורים להגדרת פשטות ותערו של אוקאהם שנמצא או בישות בעלת 0 יחידות כוח או בעלת אינסוף יח"כ. אך הרב לא השתמש בהם פה.
—-
ב. רציתי להתמקד בהנחה 2, אני חושב שגם אם נקבל שמורכבות היא תכונה אובייקטיבית שיכולה לתאר מיוחדות, עדיין אין שום סיבה שהיא תגרום לעיקרון של טעם מספיק (PSR), הרי אין במאורע מיוחד שום דבר "שמכריח" סיבה. אלא רק עד כמה שבאמת קיים לנו עיקרון קוסמולגי של PSR שקודם להבנת מושג האנטרופיה. נוכל להתחיל להקשות, ואז באמת השאלה תתעצם בעקבות עולם ייחודי.
ז"א שרק במידה והיינו מוצאים אבן בתוך כדור זכוכית ביער, גם היינו מניחים שיש לה טעם מספיק. במקרה כזה, אם נמצא את כדהו"א בתוך כדור זכוכית אז זה אכן זה יזקוק הרבה יותר הסבר. אבל אם לא היינו מסתפקים אצל האבן אין שום סיבה שנסתפק על כדוה"א וכלעיל.
ג. הדבר היוצא מדבריי עד פה, שבמידה ואין לנו את PSR אלא רק סיבתיות חומרית פשוטה, אז אין שום סיבה לקבל את הראיה! וניתן להישאר עם מפץ גדול קדמון 1 או 2.
ד. מה הרב חושב שיותר בסיסי להבנה האנושית הPSR או עיקרון הסיבתיות הרגיל (של הקאלם)? האתאיסטים נוהגים לטעון כמו ב', אבל מאמינים כמו א'.

• -אולי אפשר לתלות זאת במי שמאמין ברצון חופשי, אף שלא מקבל דטרמניזם (אף שאין קשר בין עצמים לאירועים) ייאלץ לקבל במידת מה את הPSR כדי להישאר "שפוי".
• -ואולי אפשר לתלות זאת במכניקת הקוונטים, שהעולם מאפשר הסתברויות, ואם ככה לכאורה העיקרון הסיבתי הקאלמי הוא הרבה יותר "קשיח", ולכן הוא לא מתאים לגמרי.
• -וכן גם עד כמה שהפיזיקה מאפשר היווצרות ספונטנית(?) של חלקיקים, עדיין קיים חוק שימור מטען מאחורה שישגיח עליו. ופה הPSR גם נראה יותר מתאים.
• כמו כן, ניתן לטעון שכל אחד הולך לשיטתו הרי עד כמה שהעולם הוא brute fact אין שום סיבה לקבל את הPSR, שהיא גופא מתנגדת לbrute fact מעצם כל טבעה. לעומת המאמין שמקבל זאת, ולכן מוכן להיות הרבה יותר פתוח וגמיש בחשיבתו.

מה הרב חושב? מחד עיקרון הטעם המספיק הוא מאוד אינטואטיבי, מאידך כמעט כל דבר שאני מכיר ניתן להסביר גם עם עיקרון הסיבתיות. אז למה צריך אותו? ולהפך, דווקא בגלל שהPSR כל כך כוללני "וראש גדול" הוא מרגיש שלא באמת נכון ויחטיא לפעמים.
——
רציתי עכשיו לשאול על הנחה1, שמורכבות היא תכונה אובייקטיבית, שלמשל ניתן למדוד אותה ע"י אנטרופיה, ומורכבות תהיה תת תחום של אנטרופיה.
להבנתי הסיבה העיקרית שאתה טוען שמורכבות היא תכונה אובייקטיבית כי ניתן לתאר באמצעות אנטרופיה את העולם הפיזקלי, למשל מתאורת כגודל פיזקלי. אז אף שאינני מבין בזה, עדיין זה מרגיש לי לא נכון.
ה. מכיוון שמדובר בתכונה שהיא במהותה הסתברותית, אין שום הכרח לחשוב שהיא תכונה של חלק מהעולם האובייקטיבי עצמו (גודל פיזיקלי אמיתי), אלא היא יותר צורת הסתכלות שלנו על העולם. הרי ברור שבגלל שקיימים מספיק אפשרויות בתוך "המיכל" שלנו, ההסתברות לכל מצב היא אפסית – הכל הוא נדיר. וכך, אפילו אם המיוחדת תהיה *רק* מבחינת הנק' מבט שלנו, עדיין נוכל להסביר את הדברים הללו היטב. אז אף אם כלפי חוקי טבע רגילים לטעון זאת יהיה טענה ספקנית, פה היא מתאימה היטב. הרי למה לחשוב שמורכבות תהיה תכונה אובייקטיבית אילמלי זה? ולראיה לדבריי הרבה באמת לא מבינים נק' זאת ?.
—-
רציתי לשאול שאלה קטנה ולא קשורה, לסיום הנושא
ו. אם אנחנו מקבלים שיש לנו בחירה חופשית, כסובייקטים, הדבר הכי טבעי שלנו זה ה"אני". אז ברור שתהיה נטייה לפרסוניפיקציה של דברים לא ידועים. ובפרט למי שברא את העולם ואותנו, שאמור להיות לו יכולת להביא לתכונה של בחירה חופשית. ממש כפי שפעם האמינו שהשמש היא בעלת תודעה, ברור למה הם חשבו את זה! אני לא בטוח שהם טעו בחישבון החשיבה שלהם, הם פשוט חיו במצב של חוסר וודאות והגו הסבר.
אותו דבר פה, אני לא חושב שזה בעייתי פה "להניח את המבוקש" ולהעדיף את ההיפותזה שמי שברא את העולם הוא ישות תבונית, כי זה האנלוגיה הכי ברורה ואינטואיטיבית בעולם, ממש ממני.
סליחה על האורך!