הרב רציונליסט, האמנם?

לא הבנתי בדיוק מהי הביסוס באינטואיציה שלך? שאתה מרגיש/חווה שאכן אתה קיים במציאות למשל?

אכן, הנחתי שהרב יטען את הטענה הזאת, ועל כן, רציתי לתקוף אותה מכיוון קצת שונה. אני מסכים איתך שאכן תהיה לך סיבה להאמין לחושים במקרה בו אין לך הכרעה לאף צד – "מרגיש" לי נכון שמה שאני חווה הוא יותר נכון מאשר לא כך. אבל קיימת סיבה רצינית מאוד למה לא להאמין לחושים:
הרי קיים יותר סיכוי שיש פגם וטעות בחושים שלי מאשר להניח שהחושים שלי הם נכונים. הרי יש אינסוף (כביכול) אפשריות שהחושים הם לא נכונים. וכדי שכן יהיו נכונים יש הרבה פחות אפשריות. אם כך מסתבר לי להניח שהם לא נכונים.
ז"א פה כבר קיימת בסיס הבנתי משמעותי כנגד האמונה בחוויה על אמיתות החושים ומערכת ההכרה וכד'.
אשמח למענה בשאלה הכה יסודית הזאת.

הסתברות היא כלי לטפל בחוסר מידע. כמו"כ ההנחה שכל האפשרויות הן שוות משקל הסתברותי היא רק ברירת מחדל למי שנעדר כל מידע. אבל במקרה שלנו יש לי מידע: אני מבין באופן בלתי אמצעי שהתפיסות שלי כנראה נכונות (גם אם לא בוודאות).
משל לדבר, נניח שראיתי שהטלת קוביה נתנה את התוצאה 5. אתה יכול לטעון שרוב הסיכויים שהיא לא נפלה על 5 ולכן הראייה שלי כנראה הטעתה אותי. אבל בעיניי (!) האפשרות של 5 אינה שוות משקל לכל האחרות. אותה ראיתי. הסיכוי שאני טועה הוא קטן להערכתי (עד שיוכח אחרת).

תודה!
אבל זוהי השאלה גופא: אל תראה את ההבנה על נכונות ההכרה כוודאית אלא כספק. וממילא על הצד שזה ספק אז היא נוטה יותר לכיוון של הרוב. אתה לא יכול לענות על השאלה שזה לא ספק בשבילי. זוהי בדיוק השאלה.

את אותה שאלה תוכל לשאול על הקוביה: אל תאמין לעיניך אלא לחישוב ההסתברותי. חובת הראיה היא על המקשן ולא על התרצן. מצינו יש ליישב בדוחק אבל לא יש להקשות בדוחק. נדמה לי שמיציתי.

אל תברח כבוד ק"ק רו"מ שליט"א!
אם כך , מדוע אתה מזכיר במחברת שצריך להאמין שיש מתכנן בשביל לא להיקלע למצב שרוב הסיכויים הם שנוצרת במקרה. כאן אתה טוען שאני יכול לפתור זאת כי אני לא רואה זאת כמצב היסתברותי רגיל שלא מוכר כבר מעיקרא.

הסברתי זאת במחברת ובספר. עמדתי על ההבדל בין ספקנות רגילה לבין הטיעון שלי, ע"ש.

אשמח לדעת אם הבנתי נכון,
אתה טוען שאם למשל היינו מניחים שלעולם לא נבראנו אלא תמיד היינו קדמונים.
ועכשיו היו לפנינו ספק האם מערכת ההכרה שלנו נכונה או לא.
הסיבה להניח שהיא לא נכונה – זה כי רוב המערכות הם כנראה לא נכונות.
הסיבה להניח שהיא כן נכונה – (בהנחה ש.) אנו מבינים באופן בלתי אמצעי שהתפיסות שלנו כנראה נכונות .
אז בכזה מקרה, עדיף לנו לתלות שאין פה בכלל סיבה להסתפק, הסיבה היחידה למה כן יש להטיל ספק רוב מערכות ההכרות שגויות, מדברת כאשר לא קיים לנו מידע. אבל כאן קיים לנו מידע ולכן למה לנו להסתפק?!
—–
אבל, כאשר אנחנו מניחים שנוצרנו בתהליך שרירותי ואקראי, פה יש סיבה רצינית להסתפק – למה להניח שמה שאנו חווים אכן קשור באיזו שהיא צורה למציאות עצמה?!
ולכן אם אנו מניחים שנוצרנו אנו צריכים להניח שקיים לכך מישהו שדאג להתאים בין ההכרה שלנו לבין העולם.

אשמח לדעת אם אני צודק בחילוק? יש עוד משהו אולי שלא שמתי לב אליו? 🙂 ממש אשמח אם תוכל לבדוק זאת.

נ.ב יש לי שאלה כלפי הראיה מהאפסטימולגיה הנ"ל – מי דאג להתאים את ההבנה של היוצר לעולם? הרי גם על ההכרה שלו ניתן להטיל ספק.

אענה פעם אחרונה. אם אתה מתכוין לשאלה ספקנית רגילה אין עליה תשובה וחבל על הזמן של כולנו. אם אתה מתכוין להעלות סיבה ספציפית להסתפק – כבר עניתי על כך.

לגבי קושיות על התובנות של הקב"ה אנא פנה אליו. אני פוטרתי מהשגרירות שלו עלי אדמות.

התכוונתי האם הבנתי נכון, כאשר יש סיבה ספציפית להסתפק, לא ספקנות רגילה.
הסיבה היא שרוב מערכות ההכרה הם כנראה יצאו פגומים. אם כך סביר להניח שגם אצלנו יש מערכת הכרה פגומה.
על כך ענית, שבודקים את הסבירות כאשר אין לנו נתונים ואז כל האופציות בעלות משקל זהה וממילא עדיף ללכת אחרי הרוב- להניח שהמערכת שלי פגומה.
אך כאשר אני חווה שהיא נכונה, אז אני נותן לה משקל יותר גבוה מהמתחרים.

לעומת זאת, אם כך מה זה שונה מהספקנות שהעלית כלפי הטיעון מהאבולוציה? שעד כמה שאני מניח שנבראתי בצורה אקראית אז אני נמצא בסתירה פנימית בין ההנחות יסוד הללו. אבל לעומת זאת בשאלה דלעיל ניתן לענות שנבראתי בצורה מכוונת או שאני קדמון. ועל כן, זוהי ספקנות רגילה.

השאלה על המתכנן היא שאלה הגיונית כי אחרת לא פתרת כלום. (אולי אם אתה מניח שהוא קדמון אז לא קשה כפי שאמרתי קודם או שהוא סיבת עצמו).

ראשית, לא נכון שרוב מערכות ההכרה יצאו פגומות אלא אם הן נוצרות סתם כך. לא אבולוציה (אחרי התהליך) ולא בריאה אלוקית יוצרת מערכות פגומות.
שנית, כשמניחים בריאה אלוקית אז אין יצירת המון מערכות ואין מה להיכנס להסתברות. אלוקים יצר מערכת טובה וזהו. רק האבולוציה מדברת על היווצרות מקרית (של חוקי הטבע ובתוכם של החיים ובתוכם של ההכרה שלנו).
[בסוגריים, לגבי האבולוציה אתה לא מניח שנוצרת בצורה אקראית אלא מסיק. השאלה על מה מבוססת המסקנה הזאת עצמה שיוצאת מכלי ההכרה והחשיבה המדעית שלך.]

כאמור, פנה לשגרירות.

אז למעשה אני יכול לטעון שפשוט קיים מתכנן שדאג ליצור אותי ישר, ואז אני קוהרנטי עם האמונה שלי במערכת החישה, ולא נכנס לכל הסיבוכים עם ההסתברות (שרוב המערכות לא טובות וכד'). כי אני פשוט לא יוצא מנק' הנחה שמדובר פה במצב אקראי.

אכן. זו מהותו של טיעון "תיאולוגי" (במחברת הרביעית).